החיים כנשלטת

בכל דבר בחיים יש את הפעם הראשונה. 

הפעם הראשונה שחווינו אותו. 

הפעם הראשונה שצחקנו, שדיברנו, שהלכנו, שקראנו, שכתבנו, שהרגשנו וכו׳ וכו׳. 

היום יצא לי להיזכר בה, בפעם הראשונה שלי איתך, בסשן הראשון שלי איתך. בסשן שלנו ביחד. 

זוכרת שהגעתי אליך. פגשתי אותך אחרי לא מעט זמן שדיברנו. 

זוכרת את כל הרגשות המעורבים שהרגשתי, פחד, שמחה, בושה, חוסר וודאות, מתח, תשוקה, חרמנות. 

זוכרת שהתלבשתי יפה, בחרתי ממיטב בגדיי, הקפדתי על כל פרט קטן.

זוכרת שהסתכלתי עליך וחייכתי. חייכתי את החיוך המקסים שלי ששובה את כולם. את החיוך עם הגומת חן, השיניים הלבנות והמסודרות. אבל לצערי אותך הוא לא שבה. 

חייכת אליי חזרה.  

ואז התקרבת אליי, הצמדת אותי לקיר. 

הסתכלת לי בעיניים, בתוך תוכם, פחדתי נורא. לא ידעתי מה תעשה לי, אבל גם זה עשה לי את זה. זוכרת שחייכתי שוב וזה הדליק אותך. 

אלו בין הרגעים הבודדים שבאמת נהנתי איתך. שבאמת נהנתי מהעולם הזה. 

אחרי זה הכל נהרס. לא נותר שום דבר טוב. 

הפעם הראשונה איתך לא זכורה לי כחוויה נעימה, גם לא הפעמים האחרות שבאו. 

היום, אני מייחלת לעצמי שיגיע מישהו שיתקן את החוויה זאת.