החיים כנשלטת

אנחנו מגיעים אליי הביתה. 

שנינו בראש טוב. העיניים שלי אדומות. 

הוא מתחיל לברבר לי בשכל. 

אין לי כוח לחפירות המיותרות האלו. 

הוא יושב על המיטה שלי. 

אני מתיישבת לידו. 

מהר מאוד עוברת להיות מאליו. 

אני מובילה. 

אני לא רגועה. בכלל לא. 

הוא ממשיך לדבר. 

״תסתום כבר״ אני אומרת לו. 

הוא לא מבין שאני רצינית. 

אז אני מנשקת אותו. נושכת אותו בשפתיים. מכאיבה לו. 

הוא מבין את הרמז. 

״פעם הבאה אני לא אנשוך לך את השפתיים״. 

הוא הופך אותי. זורק אותי על המיטה בכוח. הוא מעליי. 

״איך אני יכול להתייחס אלייך ברצינות?״ הוא שואל אותי. 

אני מסתכלת עליו במבט של מה אתה פאקינג רוצה ממני. 

״איך אני יכול לזיין אותך כשיש לך מצעים של מיקי מאוס?!״ הוא שואל אותי בעצבים. 

אני מחליפה איתו. אני מעליו. 

״אז אני אזיין אותך״ אני אומרת לו.