יום שלישי התארגנתי לחתונה.
הלכתי לספר שיעשה לי איזה משהו בשיער.
אחרי זה הגעתי הביתה.
לבשתי את ההלבשה התחתונה האהובה עליי.
אני עומדת חצי ערומה מול הארון ומתלבטת מה ללבוש.
״אני חייבת להפציץ היום״ אני אומרת לעצמי.
יש יותר מדי אנשים שאני רוצה למשוך את תשומת הלב שלהם.
אז אחרי כמה דקות אני בוחרת שמלה שחורה, עם מחשוף מכובד.
אחר כך אני בוחרת בנעלי עקב שחורות מתאימות.
מתאפרת באיפור שמבליט את העיניים הירקרקות שלי, את השיניים הלבנות היפות. כדי שכשאני אחייך אף אחד לא יישאר אדיש אליי.
אבא שלי כבר צועק לי אם אני מוכנה. מרגישה שחזרתי שוב לגיל 14.
אז אני מכינה איזה תיק חמוד עם שקית של קוק, ירוק, אודם ומראה.
אני יורדת למטה. הוא בהלם מהמחשוף אבל שיהיה.
אני נכנסת לאירוע. אין ספק אני מושכת את המבטים של כולם.
אחרי כמה דקות של שיחות לא מעניינות אני הולכת לשירותים.
מסניפה כמה שורות של קוק.
חוזרת.
הולכת להביא יין לבן זול (עדיף מכלום).
מישהו תופס אותי בבר. הוא מוכר לי.
הוא מתחיל לדבר איתי.
״מה את עושה בחיים?״ הוא שואל. ״סטודנטית״ אני עונה לו באופן קריר במטרה שישחרר ממני.
ואז הוא מתחיל לחפור על איך הוא זוכר אותי ילדה קטנה של אבא, כזאת מקסימה וכזאת לבבית, ואיך זה שעכשיו אני לא כזאת. בראש אני חושבת לעצמי בזמן שהוא מזיין את השכל על זה שמה שגרם לשינוי הזה הם החיים עצמם.
ואז יש תפנית בעלילה.
״נראה לי שאת אוהבת את זה חזק״ הוא אומר לי.
אני קצת בהלם. לוקח לי איזה שתי שניות לעכל את הנאמר.
״את מה?״ אני שואלת אותו.
״את הזין שלי״. הוא עונה.
אני עדיין בהלם. לא מבינה מאיפה זה בא. אבל תאלכס זה מה שחיפשתי...
״אז פתאום אני כבר לא הילדה הקטנה של אבא?״ אני שואלת אותו.
״זה לא נראה כך״ הוא אומר.
״אני רואה את זה עלייך. אני רואה את האודם שנהיה לך בלחיים. את מסמיקה. הנשימה שלך משתנה. את פותחת קצת את הפה. הברק בעיניים״ הוא מוסיף.
אני מגחחת קצת. מסמנת שיבוא ויתקרב אליי, שאלחש לו משהו באוזן.
הוא מתקרב ״זה הקוק, הוא מתחיל להשפיע״ אני לוחשת לו באוזן.
הוא בהלם טוטאלי. לא מצליח להבין מה קרה פה הרגע.
