אני אוהבת את האווירה של הפסח.
זה החג המושלם בשביל חולת סדר וניקיון כמוני.
מתה על הריח של האקונומיקה.
היום סידרתי את החדר לפסח.
בדרך כלל אני לא מחכה לפסח, אבל השנה לא היה לי כל כך זמן, ואם יש משהו שאני שונאת זה שמישהו מסדר לי את הדברים והורס לי את הסדר שאליו אני רגילה.
מצאתי חולצה שלו. כזאת שהוא היה ישן איתה אצלי. היא עדיין עם הריח שלו.
אני נזכרת בשיחה שהייתה לנו לפני מספר שבועות.
״איך יכול להיות שהייתי האוויר לנשימה שלך ועכשיו את לא מרגישה כלום?״ הוא שאל אותי. בחרתי לא לענות לו על השאלה. אבל ידעתי את התשובה.
הוא באמת היה האוויר לנשימה שלי. הוא היה כל חיי באותה תקופה.
הפרידה שלנו הייתה קשה.
אני זוכרת שהנשימה הראשונה אחרי הפרידה הייתה כל כך כואבת. לא הרגשתי כאב כזה מימי. אני זוכרת איך בכיתי כל הלילה, לא חשבתי שקיימת בי כמות כזו של דמעות. גם כשעברתי דברים קשים יותר בחיים, לא בכיתי ככה.
זאת הייתה התשובה שלי לשאלה שלו. שהוא כל כך הכאיב לי שלא יכולתי לסלוח לו על זה.
אבל עדיין כשראיתי את החולצה עלה בי חיוך לשנייה, ומיד לאחר מכן זרקתי אותה.
ואז עוד אחד כשמצאתי כמה פלאגים אנאלי עם בגדלים שונים, ויברטור ועוד כל מיני צעצועים למיניהם.
אותם בניגוד לחולצה לא זרקתי. ניקיתי אותם. בתקווה שאשתמש בהם בקרוב.
אין ספק שככל שאני מסדרת יותר אני מוצאת הפתעות נעימות יותר :)
