עושה בי כרצונה

כשרק התחלנו לשוחח הבהרתי לו שאני לא לוקחת, אני ממתינה שייתנו לי. אני מבהירה כשאני רוצה, אם אני רוצה, וממתינה. 
רק כשהשתכנעתי שהוא באמת ייתן לי את עצמו ומעצמו, שהוא באמת רוצה בי מעליו ולא פשוט "שולטת", הסכמתי לקחת אותו.
התקופה האחרונה שלו עמוסה, מאוד וכך גם שלי. הוא פחות נוכח, פיזית וריגשית. אני יכולה לפתור זאת בלקבל את זה שככה זה. הרי אם אני לוקחת גבר נשוי, עם עבודה דורשת, עם חיים פעילים כשהחיים שלי נראים בדיוק אותו הדבר, מן הסתם שמידי פעם הוא יהיה קצת פחות. אני יכולה גם לפתור זאת על ידי התמקמות כוחנית יותר בראש שלו.
אני יכולה את שני אלה ובמקום זה בחרתי להבהיר לו שהוא קצת בורח. שקשה לו והוא נותן לכל מה שהוא לא אנחנו להשתלט. וככה, כמו בהתחלה, אנחנו נמצאים במקום בו הוא יודע שהוא צריך, שוב, להבין כמה הוא רוצה ולתת את זה.
ההבדל הוא שעכשיו אין את אי הודאות, הוא יודע שכבר קיבלתי אותו ושאני רואה בו כשלי.