לפני 7 שנים. 17 באוקטובר 2017 בשעה 16:24
הרבה זמן שלא ראיתי את המבט שלך כשאתה צונח לרגליים שלי.
הרבה זמן שלא שמעתי אותך מבקש ממני להכאיב לך עוד, כששנינו יודעים שהיית מעדיף שלא אעשה זאת.
הרבה זמן שלא שמעתי את הפחד שלך מדברים שאתה יודע שאקח ממך.
ואני יודעת שקצת יותר נוח לך עם עצמך ככה, שאתה בטח מרגיש קצת יותר שלך משלי.
והמרחק ממי שאתה מולי נעים לך יותר.
אבל אני גם יודעת שאתה מודע לזה שזה המקום שלך, אצלי.
ואני מקווה שאתה מתגעגע אליו, למרות תחושת ההקלה.
ורק נשאר לשים אותך שם שוב, להחזיר אותך למקום. ולהדק קצת יותר.