לפני 5 שנים. 9 ביולי 2018 בשעה 20:59
אני פתאום מבינה שהחופש שזיהיתי שהוא צריך לקחת נכון גם לי.
אני צריכה שהוא יתרחק קצת כדי שיבקש לחזור. אני צריכה להיות בטוחה ברצון שלו, במוכנות שלו, קצת יותר ממה שאני בטוחה כיום.
הצורך עדיין קיים, כך גם הנזקקות, אני לא מפקפקת במקום שלו תחתי. אני גם לא מפקפקת בחשיבות שלי בחיים שלו.
אני כן מבינה עכשיו, לקח לי קצת זמן, שאני צריכה לבחון מה הצרכים שלי מולו ומה אני רוצה ממנו.
כדי שאוכל, ממש כמו בהתחלה, לשטוח אותם בפניו.
כדי שהוא יוכל, ממש כמו בהתחלה, לבקש ממני להיות שלי ולענות על צרכי.
אז לא, אני לא משחררת והוא לא ביקש להשתחרר, אבל הרצועה רפוייה יותר ותתארך כמה שצריך.
30 יום.