כבר תקופה ארוכה שהוא נחנק, שהקשר שלנו מכביד עליו והפחד שלו מציף אותו. אני חושבת שאפילו הוא כבר לא יודע אם הוא עדיין רוצה כמו שהוא רצה בהתחלה (לכל הפחות).
אז הוא קיבל חופש.
נכון שניסיתי להבנות את החופש, קשה לשחרר כשאת חולת שליטה, אבל שיחררתי אותו מהמגבלות שמלוות אותו כבר יותר משנה. עכשיו, שבוע אחרי, גם שיחררתי מהמחשבה שהחופש שלו בשליטתי.
הוחלט על חודש, חודש שהוא בחופש אבל לא משוחרר. אני תמיד אומרת שהוא ילד בן 16 וגם הפעם זה הוכח, בשנייה שהאפשרות עלתה הוא זרק את ספרי הלימוד ורץ לחופש הגדול, בעוד שאני הייתי זקוקה לזמן עיבוד.
אז החופש שלו התחיל לפני שבוע, אבל שלי התחיל השבוע.
מעניין אם הוא שם לב כמה קרוב הוא נשאר למרות שהוא ביקש מרחק.
מעניין אם הוא מודע לזה שהוא נשאר קרוב כמו תמיד.
מעניין אותי אם הוא כבר הגיע לרגע בו הפחד מלאבד אותי ואת המקום שלו מחליף את הפחד מלהתקדם.
28
