חתולי רחוב

אני עומדת להפסל במשחק המסואב שלנו. לא יודעת איך נכנסתי לברוך הזה. בפעם האחרונה שדיברנו היית סמרטוט, ספוג במים, מוטל על הרצפה, חסר כל צורה וערך. ועכשיו? אחרי שהמים התייבשו, נותרת קשה כאבן, והצורה שלך, קווי המתאר שלך, הם כה קבועים ולא ניתן לשנותם. 

אתה מושך אותי מהאוזן, ומהאף, ומהיד, ומהלב, רגע, אתה בכלל לא מושך, אתה פשוט מנתק את הגוף שלי מהקרקע וסוחב אותי, סותם לי את הפה, אבל לא את העיניים, שהדמעות מהן רק תוסיפנה לזלוג.

גיא, אולי די?

מבקשת ממך להפסיק, ואז נזכרת, שאותך למעשה - אני קלקלתי, ואת החוקים של המשחק - בשובבות כתבתי. 

..אז איך זה שעכשיו הם כל כך מכאיבים?

// מכירה אותך 3 שנים יותר מדי.