|
|
|
האם יש אפשרות ליצור קבוצה סגורה של חברים?
לא מדבר על לחסום.
נגיד קבוצה שניקרא לה- שפויים
כך רק חברים בקבוצה יוכלו לראות את כולם אבל לפנות לחברי הקבוצה יוכלו רק המורשים.
כך נוכל לסנן טמבלים שבאים לחפש זיון וכל זייני שכל האחרים.
ללא אסקלציה כלשהיא, אם זה בפתיחות ואם זה בהכרות אישית על כוס קפה.....זה פשוט רק מילים על הלוח של הכלוב...
אל פי המערה היא הגיעה ונעצרה
אל תוך השחור והחשכה בפנים הביטה
את המעיל לגופה הצמידה
ובחשש נעה צעד אחד קדימה
אישם בפנים, בתוך האפלה
כל השדים והפחדים לה קראו
ולידם גם הפנטזיות הסתובבו
את כל בגדיה מעלה השילה
במערומיה שוב פנימה הביטה
רק צעד אחד קטן לעשות
ואני מהצד עומד ומביט
האם תאזור אומץ בליבה
פנימה תכנס להתמודד עם עתידה
מצד אחד יש כאן אחת שאנו מתכתבים כבר זמן.היא די חדשה וחוששת...אפילו להפגש ולהכיר.
מצד שני יש לי ידידה ונילית, שאנו נפגשים פעם בכמה זמן לסקס ונילי מטורף, פורקן של שנינו.
היא כבר כמה ימים רוצה להפגש.
כן ללכת...לא ללכת...? איתה זה זיון ותו לא...פלא...פולא...פלא...פורקן
המגע הנשי, הטעם, לשמוע אותה גומרת, לחוש אותה בין זרועותי...חסרים לי.
מצד שני, אחרי הכל זה סתם זיון ונילי..
לבטים של בוקר...
כמו ניו שכל לילה ישב
ואת מורפיוס חיפש
לא יודע הוא עליו כלום
כמו ניו גם אני
בלילה אותך מחפש
כמו שמורפיוס את ניו מצא
גם את אותי בסוף תגלי
ערומה מהמקלחת היא יצאה
על גופה במראה הביטה
קצת סלדה ממה שהשתקף
האם את גופי הוא יאהב?
כיצד את בגדי לפניו אשיל?
האם יצחק ויזלזל או שמה רק יתפעל?
אותו עדיין לא הכירה
ודבר חשוב עליו לא הבינה
אצלו האדם עצמו חשוב יותר
מאשר הגוף אותו הוא רואה
נפש ולב האדם אותו מכיר
חשובים פי אלף מעור ובשר אשר לעיניו לראשונה מתגלים
יפות ממך ודאי כאן יש
חכמות ממך יתכן וגם יש
קרובות ממך בודאי כאן יש
אבל את לתוך הלב הזדחלת
אי שם עמוק בפנים השתכנת
עלייך חושב ללא הפסק
ורק אדון עולם יודע כמה אני חושק
לזמן את שלו לעשות ניתן
השחר הפציע, השמש נגלתה
ואיתה יום חדש נולד
השדים של הלילה מהראש פרחו
החלומות אי שם בלב נגנזו
יום חדש של תקוה
יום חדש של מחשבה
יום חדש שעליך בהקיץ אחלום
עד אשר השמש שוב תשקע
את פנייך מולי אראה
ועל צחור עורך אפנטז
עד אשר הליל שוב יגיע
ותגידי כן! כולן אמרו לא
(לא שלי, לקוח מסרט)
לפני הרבה שנים בצה"ל לא היה סרגל מאמצים, חוק שעות שינה וכ"ו. ביחידות מובחרות, שבהן הייתי חייל ומפקד, קודם כל לוחמים חדשים היו שוברים פיזית. לילות ללא שינה, מסעות אין סופיים, אימונים ללא הפסקה וטירטורים.
יבלות, פציעות,חתכים, אפיסת כוחות...כולם בסוף נשברים.
לאחר השבירה הפיזית, בא החינוך. אמון מלא בחברים לנשק, הליכה עיוורת אחרי המפקדים.
מי שלא עמד במאמץ הפיזי או נשבר מההשפלות, נשר ועזב את היחידה.
עם הזמן, היבלות החלימו, הפצעים הגלידו, השברים התאחו...אבל ההערצה לדרג הפיקודי נשארה.
כך הובילו אותנו לקרב, והלכנו ללא מחשבה, כי הם היו המפקדים הנערצים, כמעט אלוהים.
אז לכל הנשלטות המחפשות כאן שליטה מנטלית, תזכרו, פצעים וסימנים גופניים, סופם להגליד.
פגיעה מנטלית שנים תשאר!
לכן תחשבו לפני...
להפתח לפני אדם שבקושי הכרתן
ורק כאן התכתבתם
יתכן ומילים נכונות הוא יאמר
ואת המושיע בו תראו.
לאט לאט תתקדמו, עדיף כבר סשן כואב אחד או שניים על מנת את האדם להכיר, מאשר להשתעבד מנטלית
סימני השוט יעברו, אך עלבון צורם בנפש לשנים ישאר.
כל הכתוב הינו דעתי האישית בלבד.
