למה לא אישתי

בחיי תמיד חיפשתי ריגושים..אנדרנלין..עשיתי המון...

סקי אקסטרים ממסוק, צניחות חופשיות,בנג'ים ועוד...

אבל הריגוש האמיתי עבורי הוא לא משהוא פיזי שעושים...

לעמוד ליד המיטה, להביט בה שוכבת כפותה, מביטה בך במבט אוהב ולדעת באותו רגע...

כי בך כשולט שלה בחרה

בידך את גופה הפקידה

את נפשה בפניך חשפה

עלייך בעיניים עצומות סומכת

בך מאמינה...

כן, זה הרגע בו ליבי דופק חזק

הריגוש בי מתפשט...

חזק מכל פעילות אקסטרים שעשיתי

כי כאן היא שכובה ...

עבורי...

הדבר הכי אינטימי...

יותר מכל חדירה...

יותר מכל מציצה...

יותר מכל זיון פרוע...

נשיקה בה הפה נפתח לאט...

העיניים נעצמות...

השפתים נוגעות...

לשון חוקרת...

אחזי בי חזק, תחבקי את גופי, תצמדי אלי, תרגישי את איברי...

פיך אל שפתיי תצמידי..

ודעי כי זה רגע נשגב

הדבר נכון להודעות או צ'אט..

בהתחלה מכירים, מנומסים

עוברים לשיחות לתוך הלילה

ממשיכים בשיחות נפש

שיחות על סקס וארוטיקה..בודקים גבולות

מצפים כבר לבוא הביתה (למחשב/טאבלט)

אחרי זמן מה, כבר אין כל כך על מה לדבר (להתכתב)

פסקי הזמן בין השיחות גדלים

ואז מדי פעם רק מה נשמע, מה חדש

כל אחד בעולמו הוא..

כרוניקה ידועה מראש...אלה אם עושים מעשה לקידום התהליך(התכתבות)

או מוסיפים עניין(נישואין)

אחרת הכל מתפוגג במרחבי הזמן

לעיתים חדות יותר מסכין מנתחים...

רק שהצלקות מהן לא מדממות...

ולוקח להן המון שנים להגליד

מעניין אם זה רק לי...

נכנס להודעות...והכל ריק!

אין כלום!

עוד מישהוא או שזה רק אצלי?

את האמת, לא מבין איך זה עובד...

איך אפשר לתת אמון..לסמוך...להפתח לפני זר מאחורי מסך ומקלדת...

אז אולי הוא כותב יפה..

אולי הוא מצליח לקרוא בין השורות ואז לפרוט על הנימים הנכונים...

אבל עדיין..הוא יכול להיות מישהוא ששוקל 250 ק"ג או סתם ילד בן 18 מוכשר עם כושר ביטוי...

קשה לי להבין נשלטת שכותבת שרוצה קודם כל שליטה מנטלית ורק אז להפגש ולהכיר...

לא פעם וגם לא פעמיים...

מנשים שפשוט ניצלו את טוב ליבי ואת התמימות שלי ...של אמונה בבני אדם...

כל אחת כזו, צלקת חרשה בנשמתי...

חלקן הגלידו וחלקן עדיין שורפות...

האם גם את את חלקך מליבי תגזרי?

האם גם את לזיכרון דואב ומודחק תהפכי?

הזמן מרפא הכל....אבל לפעמים הוא זוחל...

כעת נישאר לי רק להמתין....

בשקט ובדומיה לרחשי ליבך אקשיב..

רק באותה מידה, תזכרי שליבו של שולט לא משיש ולא מאבן עשוי..

לא ממש נושך, בטח לא מוצץ דם...

אבל אור יום עושה לי רע...

איש של לילה אני...

החושך העוטף עושה לי טוב בנשמה

דממת הליל מלאת אותי מחשבות..

בלילה לא נירדם מהר, חושש פן החושך יגמר...

מנסה בשארית כוחותי, את שעות האפלה לנצל..

אז אולי נצר למשפחת ערפדים אני..

לפני כמה ימים פנה אלי כאן מישהוא:

"תגיד אח שלי, למה ציינת שאתה נשוי?"- אני בכלל בן יחיד...

"כי אני באמת נשוי" עניתי

"אבל ככה לא תצא כאן זיון אח שלי, תאמין לי! זיינתי פה הרבה כלבות"

אפילו לא טרחתי לענות...עוד דביל

ניזון מאותן טיפות זיעה על גופיך

מנשק ומלקט כל טיפת דמעה קטנה על לחייך..

כמו סם חיים גומעה את מיצי תאוותך..

כמו פרח בר נושם בזכות תאוותך..