למה לא אישתי

ואיתו, אט אט נעלמים השדים..

מעלי חגו בחשכה...

עם הכנפיים על פני הכו...

לאוזני דברים לחשו...

כעת השחר העולה אותם מגרש...

סוף סוף לעצום עיניים אוכל...

אחרי שקראתי כמה פוסטים של נשלטות שבהם תיארו פניות של שולטים לכאורה, החלטתי לבדוק בעצמי....פתחתי חשבון של נשלטת...בלי פרטים ובלי כלום...

ואז הלם!!!!

רמת הפניות נדדה בין וולגריות לבין טמטום מושלם!!

"תעני לי כלבה! אני אזיין לך את התחת כמו שלא זיינו אותו מעולם"- באמת חמודי? אתה מכיר את כל בני הזוג שלי

"אני היחיד שיבין אותך יתמוך בך יכיל אותך"- מה אתה מיכלית שתכיל אותי

קומץ ממה שהיה..

כעת מאמין לכל הפוסטים שהעלו נשים נשלטות כאן! פשוט לא מאמין שיש גברים שמחפשים זיון וחושבים שזה המקום וזו הדרך...בעצם הם ממש לא גברים.

למען ההגינות, היו גם פניות מנומסות וענייניות...אז עוד לא אבדה תקוותכן...יש עדיין שולטים שהם גם גברים...על באמת.

לצאת לדרך ללא נודע..

לנסות את כל מה שבלבך עמוק קבור ומוחבא

לומר קח אותי

לומר אני איתך

האם את אמיצה מספיק

להתמסר לגבר נשוי רק לצורך לספק את רצונך

האם את אמיצה מספיק

לבקש ממנו להתחלף ולנסות מה שליבך מבקש

האם את בכלל מספיק אמיצה להפסיק להסתתר?

כן הם עולים וצפים מדי פעם ואז גם מתחילות המחשבות...

למה אני , אדם רגיש, אדיב, נדיב, אוהב, מנומס, מין ג'נטלמן כזה...מאחורי הדלת הסגורה נהיה שולט....

האם זה בגלל שאמא שלי היית אישה יפיפיה...מין מילפית של אז...

האם בגלל שבגיל 7 לערך, חזרתי הביתה, דפקתי בדלת וכשלא ענו נכנסתי דרך המרפסת וראיתי את אמא עם חבר המשפחה ערומים במיטה?

האם בגלל שאז לא הבנתי למה קיבלתי המון מתנות רק לא לספר לאבא?

האם זה בגלל שקיבלתי כסף ללכת לקנות לי ממתקים וארטיק בקיוסק הרחוק...כשאמא הייתה בבית עם גבר שלא הכרתי?

האם הרצון שלי לשלוט הינו רצון מודחק בנקמה?

או אולי נובע מקנאה באותם גברים שהיו עם אמא...

אבא...האבא...היה חרא של אדם, לא אלים או משהוא, אלה סתם אדם שאף פעם לא ידע לחבק או להגיד מילה טובה, תמיד טען שאני אפס...

האם בגלל היחס המשפיל והמזלזל שלו כלפי אימי שכל כך אהבתי...

האם בגללו רוצה אני להוכיח משהוא לעצמי?

כל כך הרבה זכרונות נדחקים לפינה אפלה בלב...אבל כמו שדים, הם עולים ומציפים ...מפזרים מלח על אותם פצעים המסרבים להעלם...

כן, גם לי יש ימים כאלה בהם מוקף בהמון אנשים וחש הכי בודד בעולם...

יתום....מזיל דמעה 

שליטה רגש ורגישות...המשולש הקדוש?

(תודה לכלוב, חסכתי 400 ש"ח על פסיכולוג)

הם אלה שאחרי...

אחרי שהזענו, השתוללנו...

הצלפנו, בכינו...

אחרי שהרטבנו וניגבנו...

אחרי שפרקנו....

אחרי כל הטירוף הנפשי שחווינו...

אחרי שהחבלים משוחררים ורק קווים אדומים בעור נותרים...

שוכבים צמודים, ראשך על כתפי, את שערך מלטף...זרועך על חזי מונחת...

רגלך על שוקי, נוגעת לא נוגעת בזין אשר נח לו רפוי, רטוב מהרוק וממיצי תאוותך...

שוכבים בדממה...מביטים בעיניים..

אין צורך במילים....הדממה אומרת הכל...

כן, אלה הם הרגעים..

חש לפעמים כמו מוצר על מדף בסופר...

מין מוצר חדשני שיודע לכתוב...

כותב כאן...כותב לנשים...ועומד על המדף...

חלקן חולפות על פני וממשיכות הלאה...

חלקן נעצרות לרגע מביטות...חושבות וממשיכות הלאה...

חלקן מעזות לקחת ליד, לקרוא את האותיות על האריזה, חושבות מתלבטות ואומרות לעצמן...לא כעת.

ממתין לאותה אחת שתוריד אותי מהמדף ותשים אותי בעגלה שלה..

כן נשלטות יקרות, אתן הבוחרות באדון שלכן.

(מעניין מה תאריך התפוגה המודפס על גב האריזה.....)

מישהוא מכיר סירופ שמחטא פצעים בנפש?

מי את? 

זו שמסתתרת מאחורי מילים כתובות

זו שמתנסחת כל כך יפה

את זו שהכח בידיה

את זו שתקבעי מה יהיה

רק בקשה לי קטנה...

תהיי אמיתית.

גם שולטים קשוחים הם בעלי רגשות

ולפגוע זה קל...

צלקות רבות סוחב אני לאורך שנים

לא בטוח שיש עוד מקום היכן לחרוט עוד אחת...

מרכז תל אביב, בתים ישנים כאלה עם חלונות ענקיים. עץ גדול נטוע בין המרפסת שלי לבניין ממול. כעת השלכת מתחילה כך שהרבה הוא לא מסתיר.

בבניין ליד, זוג צעיר...משום מה הם אוהבים להזדיין בסלון, על השיש, על השולחן במטבח. אז לפעמים הםסקת סיגריה במרפסת מלווה בהופעה חיה.

את האמת, ניראה שהוא גומר די מהר והיא ...נ...ניראת די קרירה, מונוטונית כזו, עד ש.....

אתמול בערב, הם היו במטבח, האור דולק וגם אצלי במרפסת. היא שטפה משהוא בכיור, הוא בא וחיבק מאחורה...המאחורה...הדלקתי עוד סיגריה...מתחיל להיות מעניין...

שוב פעם היא על הגב על השולחן (אולי אין להם מיטה?)...והוא מזיין בעמידה....

ואז היא סובבה את ראשה וקלטה אותי מביט...לרגע נדהמה, נבהלה ואז אחרי שניה חיוך על פניה....

מביטה בי, משכה אותו יותר קרוב, סגרה את רגליה עליו...ראיתי איך היא מתחילה להתנשף, החזה עלה וירד בטירוף, התחילה לזוז לקצב התנועות שלו, וכל אותו זמן מביטה בי...

לבסוף גמרה, הגב התקמר, רעדה כולה...

הרמתי את כוס הקפה למין תנועת לחיים, חייכה...

חזרתי לספה לראות את סוף הסרט שהיה בפאוז...

כניראה שכל אחד צריך למצוא מה מדליק אותו או אותה...

ניראה אם היא תזהה אותי ברחוב ומה תהיה תגובתה...אעדכן

חצי שנה לערך מאז שנסעת..

מאז היו חופשות, המון חגים, קצת טיולים...

וכעת השגרה מרגישה לי כמו סלע ענק המונח עלי...

מנסה לקום מהמיטה....

חוזר ומתכרבל בתוך השמיכה...

פרידה היא תמיד סוג של מעמסה...