כן הם עולים וצפים מדי פעם ואז גם מתחילות המחשבות...
למה אני , אדם רגיש, אדיב, נדיב, אוהב, מנומס, מין ג'נטלמן כזה...מאחורי הדלת הסגורה נהיה שולט....
האם זה בגלל שאמא שלי היית אישה יפיפיה...מין מילפית של אז...
האם בגלל שבגיל 7 לערך, חזרתי הביתה, דפקתי בדלת וכשלא ענו נכנסתי דרך המרפסת וראיתי את אמא עם חבר המשפחה ערומים במיטה?
האם בגלל שאז לא הבנתי למה קיבלתי המון מתנות רק לא לספר לאבא?
האם זה בגלל שקיבלתי כסף ללכת לקנות לי ממתקים וארטיק בקיוסק הרחוק...כשאמא הייתה בבית עם גבר שלא הכרתי?
האם הרצון שלי לשלוט הינו רצון מודחק בנקמה?
או אולי נובע מקנאה באותם גברים שהיו עם אמא...
אבא...האבא...היה חרא של אדם, לא אלים או משהוא, אלה סתם אדם שאף פעם לא ידע לחבק או להגיד מילה טובה, תמיד טען שאני אפס...
האם בגלל היחס המשפיל והמזלזל שלו כלפי אימי שכל כך אהבתי...
האם בגללו רוצה אני להוכיח משהוא לעצמי?
כל כך הרבה זכרונות נדחקים לפינה אפלה בלב...אבל כמו שדים, הם עולים ומציפים ...מפזרים מלח על אותם פצעים המסרבים להעלם...
כן, גם לי יש ימים כאלה בהם מוקף בהמון אנשים וחש הכי בודד בעולם...
יתום....מזיל דמעה
שליטה רגש ורגישות...המשולש הקדוש?
(תודה לכלוב, חסכתי 400 ש"ח על פסיכולוג)
