לפני 6 שנים. 4 באוקטובר 2018 בשעה 15:10
הם אלה שאחרי...
אחרי שהזענו, השתוללנו...
הצלפנו, בכינו...
אחרי שהרטבנו וניגבנו...
אחרי שפרקנו....
אחרי כל הטירוף הנפשי שחווינו...
אחרי שהחבלים משוחררים ורק קווים אדומים בעור נותרים...
שוכבים צמודים, ראשך על כתפי, את שערך מלטף...זרועך על חזי מונחת...
רגלך על שוקי, נוגעת לא נוגעת בזין אשר נח לו רפוי, רטוב מהרוק וממיצי תאוותך...
שוכבים בדממה...מביטים בעיניים..
אין צורך במילים....הדממה אומרת הכל...
כן, אלה הם הרגעים..