שום כלום

בגידה, 

הסימן הכי קטן הוא בגידה , הציפור בשמים, חריקת השיניים , כשאתה לא מטה אוזן קשובה, 

כשאתה נושם בלי אישור , לועס לי סיפור, בולע. 

הכל צרור של בגידה וכאב לב , הכל שיברון .התעלמות , התמצקות של גזל , מרחב לא מותר ולוהט.

אז גמרתי איתך , 

כי לבד לי תודה. 

וכמה שיותר צורב לי ככה כל התעלמות היא סימן מדויק וחזק. הכל פוליטי והכל הוא בגידה לא מאמינה לך.  

אני והאספרגר בעבודה שלא יודע לגבי כלום ושום דבר: 

הטלפון שלי תמיד על שקט. 

אני: גם שלי , אני שונאת לדבר בטלפון. 

אספי נחמד: גם אני  

זה קטע, מניחה כי לפי קשר העין כבר הנחתי שהוא קצת יותר מזכיר אותי (הוא גם מתאפר יפה ושם לק). מניחה שזה לא קטע של פוזה, באמת הרבה יותר "קשה לי" מול נורמטיבים ואני באופן טבעי מתחברת יותר עם מי שרגיש בצורה דומה למטווח ירי החברתי שנקרא בטעות "חיי חברה" אם זה בכלל משהו

היה לי רגע מושלם , מוחלט במותו של רגש. 

חשתי את הסבל מתופף בין אצבעותי ומציף אותי , הרחתי אותו מתחת נחירי כמו ריח של בושם נעים - 

והחלול חלול בפנים הדהד לי. 

זה היה רגע מלא מוות כסוף , התגעגעתי אליו לגופו , לעיניו אבל כמו שאדם הפוך כמוני , חלול כמוני מאולץ עד הקצה מעגל הסבל , הגעגוע של זיק רגש לאדם חסר רגשות נעם לי. 

דיברתי עם אנזל , סיכמנו ששנינו לא מסוגלים לתקשורת יומיומית. הוא אומר לי תאמרי לו: 

"קשר בין אישי גדול עלי אינסופית אלא אם כן אני לא יודע מה".

אמרתי לו שממילא , אם ירד לי כמה שעות ולא גמרתי לגעת באחר זה גדול עלי בכמה מידות. אני גם לא מסוגלת ולא רוצה אבל מעגל הסבל הושלם והמוות היה מוחלט וישב לי בגרון הוא אמר :"עובדה שנגע לך" והוא צודק. 

אצל אנזל אפשר ממש למשש את הרגש, את החיבור את שפת ידיעת גוף שהגוף מגמגם גם בבלי דעת כשנגעתי הבנתי כשעזבתי לא הבנתי דבר- הוא עמד רק כשזה קרה ואז הוא סגר עלי ירכיים חזק ואני גמרתי בדוחק. 

כשהגעתי אמרתי לו שאני לא חייבת להכנס, שנינו לא מגיבים לזמן ולאנושות ממילא והרי נוכחותי מכבידה והוא אמר לי להכנס אז ישבתי חצי שעה על המדרגות בכניסה אליו וכשנכנסתי עמד לו נורא. 

לא היה לי שום דחף ודיממתי ווסת על הסדינים והוא ליקק הכל ואמרתי לו שאין כלום בכוס מתחשק לי נורא בתחת והוא כמו הביט בי (אין לו קשר עין בכלל) ואמר לי "את אוהבת להזדיין ? באמת?" אמרתי לו שבכלל לו ולכן צריך חזק נורא היום. לא בא לי בכלל. 

כשיצאתי נתתי לו חיבוק וקבעתי שאביא לו פעם הבאה אולי קינוח לא מתוק כי שנינו שונאים מתוקים נורא. 

שלחתי לו היום סיפור על אישה בהיריון שלא רוצה להתרבות , על דחיפת האגרוף לתחת במקום לכוס לא לפגוע בעובר, התכהות הפטמות והזללן הקטן שמנפח את הבטן הוא אמר שזה יפה בעיקר שהסוף מסתיים בלא מתאים לך להיות אמא, הוא אמר שזה יפה. 

הוא שלח לי תמונות של איש נכוסה במעיים פרחוניים. סך הכל די בסדר, די כאב אבל המוות נצחי , גם אני עד שמישהו יחיה לעזאזל אבל אני שומר בבטן. 

אני יודע שהדרך בה סיימתי את הדברים (זה מצפון?) לא לעניין אבל אמרתי אולי עשרים פעמים שאני רוצה לסיים ועדין זה התחום הפראי והלא ממופה של הגוף שיש בו עדין תנודה שאני לא מזהה שקוראים לה אני ומרגיש. לא נראה לי שלאיש יש גישה ואת הפה אני ממלאה בזרע. אף אחד לא יכול לעזור לי. אנזל בכסף .אנזל כבר אדם מת. אבל גם הוא וגם אני מנפנפים כבר את השומן הגרנדיוזי , החזיר המתוחכם שמוחה את שפתיו תראו תראו "יש לי ידיעה". אדם שבור. גב שבור. מעגל סבל מושלם , בודד, מצמית , רעב וחונק. אני לא מאושרת. אני מוות מוחלט ודחוק וטוב לי.

הגוף שלי חזר לעצמו.

אני לא יודעת להסביר מה שהיה , 

אני מפחדת שהפעם לא אסלח לו על מה שעשה. 

שאלתי אותו למה הוא יוצר קשר עכשיו ואמרתי לו שאסור לעשות את זה , 

הוא טוען שזה רק עוד קורבן של שפת האור לעור .

הוא שאל אותי מה קרה לסיוון , אמרתי לו שלקחתי את החשכה .

הוא אמר שיש לה מה שלא יהיה לי אף פעם "אהבה" ואז הוא עשה ביד ואמר לי שזה יתחיל והרגשתי שהידיים רועדות וראיתי צבעים סביבי. 

ידעתי מה שהוא עושה למרות שאני לא יודעת לומר מה רע או טוב ידעתי שאסור לעשות את זה. 

הוא עשה את זה בניגוד לרצוני.

הוא התקשר ופעם ראשונה דיברנו והוא אפילו לא גמגם. זה היה אדם אחר ואיימתי עליו שלא יעשה את זה אחר כך נרגעתי. הוא אמר שאני צריכה לבחור אם אבוא אליו ואגע בו ואלקק לו אני בוחרת ביסורי נצח בלי זמן. 

אחר כך דיברנו בכתב הרגשתי את השנאה נושרת ממנו עלי ראיתי את הפנים שלה בשלו. 

אחרי שיכולתי לזוז לקחתי מונית. ישבתי שש שעות מחוץ לבית שלו על ספסל והתכתבנו פעם ראשונה ככה כמו שאני בלי למחוק את הזכרון. 

הוא אמר שזה כבר מאוחר מדי למה שהיה צריך להיות כמו כשהצבע שלו היה אפל והוא אמר לי שהוא רואה צלקת בכל אחד מעבר לזמן שהוא יכול ללקק.

נכנסתי ובכיתי כל הזמן הזה. בכיתי ובכיתי והוא משך אותי אליו והכל היה מואר ומבהיל ולחש לי שזה כמו המוות. הוא משך אותי בלי חשק וחנק אותי בין ברכיו , דחף לי אצבעות כל כך חזק והרבה עד שירד לי דם על הסדין ובכיתי עליו עוד יותר חזק . הוא אמר שהוא מצטער אבל ידעתי מה קורה כשהתאהבתי באישיות אינסופית ובכיתי ובכיתי כי ידעתי מה קורה ודיברנו סוף סוף בלי שאשקע כמו שאני על החומר כמחשבה ומשקלי המבט שמשתנים והמוות הנצחי שחי בהכל וממש ראיתי את זה בלי יכולת להבהב את הזכרון . 

בכיתי ובכיתי ובכיתי, 

כשהלכתי התחילו הכאבים. הרגשתי כאילו רוצחים אותי ולא יכולתי לעמוד, כאילו קרעו לי את הצורה , הפיתול בבטן התחתונה והגב כל כך כאב שהתמוטטתי. 

לא הצלחתי להשאר ערה או לעמוד על הרגליים כמעט יומיים כל פעם שפקחתי עיינים כאבי תופת.

אני יודעת מה הוא ניסה לעשות . 

אני יודעת מה יכול להיות שקרה.

אני לא יודעת אם אני יכולה לסלוח לו על זה ולא אכפת לי שהוא לא מאמין בבחירה לא לרוע שלי לא לרוע שלו אם יש כזה.

נזכרתי כמה השירים שלה מצחיקים אותי:

הציף אותי חושית , כמעט נפלתי ביציאה מהסרט. 

סרט לגמרי תובעני וטוב, ממש טוב:

איזה סרט מושלם: