סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

שום כלום

שום כלום
לפני 4 שנים. 12 בספטמבר 2020 בשעה 0:22

את נכשלת . את נכשלת . 

את מטיחה את עצמך מחוץ למראה. 

מחוץ לזמן . את רוצה לירוק בבבואה. 

 

אבל זה תמיד בשנאה , זה תמיד ביריקות כמו שאמרתי לך כשאהבנו , אני לא אומר לך שום דבר , אני לא אהיה בשבילך שום דבר. אני יודעת להרגיש רק כשאף אחד לא מסתכל . 

 

ואז חדרת אלי וקראתי לך נאצי , גם כשהיית בתוכי חייכתי חיוך של ניצחון. קטן כזה , כלום לא יגע בי. כלום לא יכול עלי ואז סטרת לי והיה לך רצח בעיניים . זה לא מצחיק ? אתה תקוע בתוכי כביכול הדבר האינטימי ביותר שמישהו יכול לעשות למעט אלוהים שמזיין אותי בתחת על בסיס יומיומי ויש לך רצח בעיינים . הפראפרזה הכי שנונה והכי שחורה של החיים האומללים של רובנו ואז נפלט לי בקטנה כששאלת תגידי את זה עוד פעם ? אני אוהבת אותך והתביישתי בזה. אני אוהבת אותך . והמבט שלך התרכך. והתביישתי במבט והתביישתי באהבה שלך. 

 

ושוב זה חוזר , מחלה ארורה , מחלה חשוכה , כל החיים אני מתרחקת מאנשים , מהגישה אליהם   מהצורך בהם , ושוב זה קורה נוטפת , פעורה , מחכה לדבר איתך . איתו. איתם. תהיו דמות גנרית ושוב זה קורה. 

 

אני צריכה להזכיר לך? 

את שהוא אמר שאת גוש ערווה. 

את שישבת מוכה והמומה מאגרופים שאיזו פרה הטיחה בך. את שישבת עם ברכיים קרועות אחרי שרצת ונחבלת מדממת ונדרת. נדרת . לא עוד בני אדם לעולם לא יהיה לי אכפת מה חושבים עלי. לעולם לא אחיה או אחלוק עוד דבר שלא התכוונתי לו עם אחר. לילדה הזו מגיע כבוד , מגיע זכרון , מגיעה עצמאות ורחש לב. 

 

כשישבת שם שהיא משכה את אחותך ערומה וצורחת , מתפתלת אמרת אין לי אמא. 

כשישבת שם בעיינים פעורות מביטה בשפתיים  מעוקלות בחיוך נוטף החשק שלהם לטבוח אותך, לחתוך אותך , לנהל אותך אמרת אין לי חברים. 

 

כשהוא חדר אליך בכוח וצרחת תפסיק , זה מכאיב לי והוא מאחוריך מתרוקן מזרעו , מתרוקן מעצמו , מסכם את האהבה שלכם בזין בתחת ודמעות בגרון אמרת אין לי אהבה. 

 

לך , בשבילך , מגיע כבוד , מגיעה אהבה , מגיעה תשוקה ושוב את נופלת . שואה מהלכת. לא עוד. אמרת. נדרת. הבטחת. אמרת לאלוהים שתעשי אותו מאושר אם יסיר ממך קללה של עוד צורך באחר. עוד שברון לב . עוד חבטה בגולגולת. 

 

כשניסית לשפוך את החיים שלך ודמדמת הכרה אחרי שחפיסת הכדורים היתה זרוקה לצידך והסירנות בדרך והשוטר שואל   גברת מה קרה , שוכבת חצי עירומה בלי חזיה , רק שמלה אדומה ודקה לגוף הלבן , רק פה כבד ושיניים נוקשות מבולבלת מבין עולמות רחוקים לא יודעת לא יודעת . כמעט ויתרת על עצמך. 

 

לילדה. לנערה. לפתיה של אמונה. לקדשה. למוות שלך מגיע כבוד . מגיעה האמת. אני לא אוותר עליך . אני לא אתן לך ללכת שבי לאחור. שבי לחור. את שלי . תמיד תהי. אני נאמנה לך ורק ושומרת עליך . נקיה וסטרילית מאדם. 

 

ואני כל כך בורה , לא מכירה ולא מקבלת ואני אדאג שאת תיהי עד יומך האחרון לא נשלטת , לא שופטת , לא גזורה על ומאף אחד. תתנגדי. בחושים של חיה פצועה ובלי רלבנטיות מי מה כמה ולמה ואיך. כי זה לא אישי מלבד לעצמך . תתנגדי. 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י