אנשים חושבים שאתה נהנה להיות מיוחד ולא מובן , סוג של כישלון קולוסיאלי מהלך אבל האמת שכשאתה תמיד נתפס לעצמך עגלגל ונחמד דווקא כי אתה חתיכת שבר חרס , זווית חדה שנתקעת בעין אז אתה לא מרגיש ככה.
אתה לא מרגיש רצון להיות ה , אתה לא רוצה להופיע כ, אתה לא מפתח מראית עין לאחרים - לחץ כאן לתצוגה . אתה כמו דיסקט ישן ששומר בתוכו את הוירוס , אתה כמו הכונן עם קרן הלייזר שקורא את הדיסק אתה כמו אסופה של פיקסלים שלא מבינה שיחדיו היא תמונה.
וזה נורא לפעמים. כי החלומות הכי גדולים שלי כל כך קטנים לאנשים , אסופת עצמות לבנות מקרטעת , פרצוף גולגולות קורץ.
אני זוכרת ,
חלמתי בגיל 15 להטמע באדמה להיות כוכב נוצץ וציץ שפקע במדבר. חלמתי להבין את הטחב לעומק ולדבר כל יום עם החזזית. התפעלתי ממיתוס הבריאה המצרי - כי האדמה היתה זכר גב (בירוק) וציירתי את אלת הרקיע , שדיה כחולים וצונחים בריפיון נערי על פני האדמה(נות). הוספתי כוכבים מעל הפטמות. לא יכולתי לתאר היפוך יפה מזה - האדמה היא זכר , הנקבה היא רקיע וכוכבים.
אני זוכרת שעמדתי נפעמת מרקע פשוט בו יכולתי להביט בחריצי מרפסת בצבא מתביישת ומתייבשת במדים רפויים מדי בצבע ירוק בזלת , ירוק נזלת וממש התרגשתי שאני פה ועכשיו בתוך חרכים מלוכלכים וצבעי מדבר רגועים , לגונות של חול מפתיעות.
לשיר את הכלום , לתקשר עם המוות , להתרפק על קרן אור , על זכוכית , על מכסה באדי זרוק שהילד לא יכול לאכול כי נפלה בו טיפה של יוגורט והילד בן 3 ופדנט וזה מעלה תהיות. לשמוע אותך אומר המילים הראשונות שלה והיא רק בת שנתיים פח ופרפר כמו נס חג חנוכה , כמו סיכת פרפר על צמה עבה של שבת.
לך תסביר להם עכשיו שאתה לא זקוק להבנה , הצלחה , חמלה או מבט מיוסר. אני חוגגת את הכלום . אני פורחת בשקט , אני מתרוממת לשמים מחתיכת בשר מרקיבה וזה קשה כי אתה חיי בעולם של משהו , אמירה או ביסוס וטענה ואני נעוצה כמו קילשון , כמו בלון שיצא לו אוויר , כמו נעץ בלשון , כמו חלון עקום ומנופץ עמוק בתוככי הכלום . צורחת צבעים , צריכה מנזר וצריחים ושתיקה , שחור ולבן , גבהות לב שמורדת , מים גמישים כמו פלסטלינה , מוצק שאתה חולף בעדו כמו רוח רפאים שקופה זה הרבה יותר הרבה יותר ממה שיכולתי לבקש , לקושש מחריזה , מהתמצאות במרחב שמודד אותי חלל ששקע בעצמו עד עילפון , שהתרכז בתוך עצמו לפיתרון לדבר .
אני לא כלום.
הינני כה טיפש דעתי כה ריקה , אני יורק בפנים של כל האלים כולם ומתרפק על הפסיק שאחרי הנקודה. אני טעות וטוב לי ומרוח לי חיוך מטופש על הפנים מצלע הלחי לצלע השניה , עם שן רופפת , מתופף על הראש וקופץ בשמחה כי הוא נסדק ולא בטוח שיש שם נפש חיה להבין.
שרי שביט/
השוקולד בקופסה מריר מהצפוי, האור
נתפס בשכבת אבק בחלון ואוטובוס
מרעיש מעיר אותך מוקדם. שער מוסף התרבות
נזרק על הדלת ועליו תצלום של אדם
שפעם היה בתוכך.
יכולת לשתות קפה ולדפוק אגרוף בקירות
להקשיב למטוס בשמים
לכתוב שירים על מפיות.
את כבר לא עושה את כל זה. ועדיין
הכעס
כמו צרעה לכודה.
