נזכרתי כשהייתי אצל אמא איך הייתי יושבת שעות בחדר ואם נדרשתי לראות אדם הייתי בורחת דרך החלון לחורשה ומסתתרת , לפעמים הייתי מתיישבת בתוך ארון הבגדים להרגע או יוצאת מהחלון הישר למלונה של הכלבה שלי לחבק אותה ולנמנם לצידה .
הייתי ילדה פרואה ופרועה , נפלתי הרבה , טיפסתי על עצים , טיילתי בשדות וירדתי לנחל הקטן שפיכפך מרחק הליכה מהקיבוץ . אמא אמרה שתמיד התרחקתי מאנשים - שיחקתי לבד , דיברתי עם עצמי והייתי בורחת כבר בגן לאסוף צנוברים ולאכול חמציצים .
לדעתי לקחו אותה לאינספור 7שיחות - כבר בגן רשמו עלי שני לא יוצרת תקשורת עם אף ילד סביבי ומדברת רק עם עצמי בצד.
הבעיה והפתרון שדברים כאלה לא משתנים באמת . יש לי הרמון של פרצופים בראש אבל אף אחד לא אומר לי כלום במיוחד והאמון מטשטש וככה גם כולם חוזרים לערפל שמקיף אותי תמיד.
אולי מה שהיה מיוחד באדם שהכניס אותי להיריון היה שהוא באמת ניסה להוציא אותי מהבועה ושבר את הראש מה בי שונה והיינו קרובים בצורה שלא אוכל לה אפילו לא עם האדם הראשון שנתן לי להבין מה זה אומר להיות אנושי. היינו קרובים כל כך שלא לראות אותו היה כואב לי בגוף , בדם , בלב. אולי זה מצחיק אבל יום אחד שוחחתי עם אדם אחד מקבוצת השמאניזם והתמודדויות הנפש והוא הציע לי שיטה בה מזמנים מלאך וחותכים חוט כסף מעל הראש שמחבר אותך לאדם.
אמרתי אם לא יזיק לא יועיל ובאמת מאז איכשהו הצלחתי להסיר אותך כמו תוספתן מהקיום שלי. אני לא יודעת לומר כמה זה כאב כי איבדתי הכרה מאותו יום ואני תמיד רק 3/4 יודעת איפה אני אבל הרגשתי שצריך לדמיין את המלאך ולזמן אותו ולחתוך אותו לטובתו, לטובתי. אתה היית משפחה שלי. עכשיו אתה ערפל.
היתרון בבן הזוג שלי היום שהוא לא מטריד אותי מעולם. הוא מקבל את הדמעות שלי בכל שיר וסרט כמו למשל אם היה איתי כשראיתי את משחקי הדיונון שכולם מהללים הכרית לידו הייתה לחה מדמעות. אני שונאת את השימוש הציני בסדרה הזו באדם קשיש וחולה אלצהיימר זה כל כך כואב ומביך אותי שהיקום הזה עומד על תילו בשעה שאדם זקן עושה במכנסיו ואיש לא מסייע ונותן לו את הכבוד הגדול ביותר . זה הורג אותי לראות כאב ופחד בפניו . מי בלב שלם יכול לגרור כך אפילו בתסריט ובבדיון בצורה חולנית כל כך אדם עדין כל כך לשם וכל הדמויות קשות. לא הדם. לא הרצח . הכאב שלהן. אני שונאת את זה ובכיתי המון.
אתה לא מטריד אותי, אתה פשוט מחבק. ככה גם כשאתה רואה שאני מסתגרת בעצמי ויכולה להעביר ימים שלמים בלי לומר מילה אתה לא כמו האקס שלי שהיה גורר אותי ומנסה לדובב בכוח מדבר כל כך הרבה גם דברים יפים שכאב לי הראש. אתה יודע שאני לא מוציאה מילה ואתה לא מגביל אותי בתחביבים שלי ואתה לא רע ואתה לא מתחכם ואם אני נצמדת אליך אתה מיד נצמד אלי.
אולי כי הם אמרו תמיד שבגלל מה שעשית ועברת המבע הרגשי שלך שטוח ולדעתי גם השטחיות הזו כשאתה בוכה או מתייסר היא על הילוך גבוה מדי בשבילי אבל תמיד התחברנו על רקע הלוגיקה שלך והיכולת שלך ברוב המקרים לנתב דיון לפסים עקרוניים ולא אישיים מהדיון שלנו בטבעונות ועד לרתיעה המשותפת שאנחנו חולקים לשפה מעורפלת , לא ברורה ולניסיון לצקת ראיה אישית איפה שנדרשות עובדות בשטח.
אני אוהבת שאתה יכול להתרגש מבית הכנסת בו עדין מדליקים נרות לסבא שלך ומצד שני הלב שלך ריק מאמונה . איתי אתה אף פעם לא ציני למרות שאתה ציני עם כל אחת ובעיקר הידידות שלך שאתה לא מוכן לגעת באף אחת מהן - כשאני מדברת איתן הן חדות , אפלות ויש בהן אפילו זעם לפעמים ושנינות שאני לא תופסת ובכל זאת איתי אתה תמיד רך ושומר עלי כי אתה יודע שלא אבין זאת ממילא .
וזה העניין מאז ומתמיד אני חותרת לומר שאין שום דבר מעניין באפלה , הקלות הבלתי נתפשת בה הוא שקוע בכל נשימה שלנו והמתיקות שלך , שדווקא אתה מכל העולם הכי פשוט במובן מסוים (גם אם אתה חכם להחריד ומורכב גם כן) , הכנות שלך , החיבוק שלך , הנמשים וכמה שאתה חמוד ומתרגש בכנות זה בדיוק מה שאני אומרת. הרוע האמיתי לא טמון במפלצות שאנשים בונים אלא בזה ששותקים אותו והופך את כולם ואני חותמת על זה שכולם למטורפים מפחד ומעוותים מאלימות ולכאלה שהדרך הפנויה היחידה עבורם היא של כאב ותופת בזמן שהם לשים ודשים בעקביהם אחרים.
אני תמיד אומרת את זה לך ונראה שאתה מסכים , אבל אתה כל כך הרבה יותר נורמלי ממני , למרות שאנזל תמיד היה אומר שזה הגיוני שעשית מה שעשית דווקא כי אתה כזה והוא אמר את זה בהערכה כנראה מאותה סיבה שהוא ואני חושבים שהדבר הכי טוב בעולם הוא לא לדבר עם אף אחד אף פעם- אז אולי כי אתה נורמלי בהרבה אתה לא באמת מייחס לזה משמעות רחבה ועמוקה כמו הסבל ששורף לי בלב כל דקה. העולם הזה כל כך רע ואנשים כאילו בנויים להשלים עם החרא ולא כי רע לי- בניתי לי באיזשהו אופן תנאים אידאלים , אני מוקפת צמר גפן , עטופה בתוך גולם שאין לי כוונה לבקוע ממנו לעולם , לא מרגישה ולא מורגשת - אבל אני חותמת לך שהאפלה האמיתית בליבו של אדם היא הרבה יותר שונה ממה שאנשים חושבים.