מדהים כמה הבדל של שנת לילה טובה עושה את ההבדל.
השיעול פחת , רק עדין יש קצת כאבי בטן קלים.
הייתי ממוקדת בעבודה והרבצתי עבודה , לדעתי מחר סוף סוף אסיים את הסבב הראשון של בדיקות השפיות להעביר למתכנתת ואוכל לכמה ימים לחזור לשירות (מגה פרויקט כבר יום רביעי או חמישי שאני רק על בדיקות מערכת). ביינתים הצחקתי את כל הבנות בעבודה כשהקראתי להן את הפופאפים המשעשעים שצפויים לעלות לפרודקשן בקרוב.
תכנונים להיום - לבשל לפחות אחד משני המתכונים שאני מתכוננת להם כבר שלושה ימים , לאכול קצת יותר מסודר ולקרוא - נערמו לי שני ספרים בתכנון , ירחון שגנבתי של נשיונל ג'אוגרפיק בגלל כתבות מעניינות על חיי המוסלמים באינדונזיה ולהתקדם לפחות פרק אחד באימה אמריקאית . יש גם מדריך נהדר של חרקים ארץ ישראלים שסחבתי מאמא שלי שאני מתכוונת לקרוא (חרקים ! אהבת חיי) .
מקציבה לעצמי שבועיים - אחר כך כבר צריך לשים על הולד את התחביבים שלי ולהתחיל להתכונן לפרויקט אחר שאני מחכה לו -
חוץ מהאימונים (בתכנון אימון קצר היום בערב) הדבר הכי קשה שאני מתכוננת אליו נפשית זה לחדש את התיאוריה ולימודי הנהיגה. ניסיתי כל כך הרבה פעמים להתחיל בזה ותמיד אני עוצרת בגלל פחד שנטוע בי עמוק כשהייתי מתנדבת במד"א ונאלצתי לפנות תאונת דרכים קשה בה מתה ילדה קטנה. דבר ששנים מלווה אותי מאז בפחד עצום מהרעיון שאוכל לשבת ברכב אבל אצלי דברים באים בתקופות - בהתחלה אני נכשלת לגמרי , אחר כך מצליחה קצת קצת טיפין ובסוף הכל מאחורי . ככה נדמה לי שהגעתי לשלב בו לא אברח עוד באמצע שיעורי הנהיגה ויש לי כבר את האומץ לעשות רישיון בלי התקף חרדה מהמחשבה על הקטנטונת גוססת...
הבעיה כתמיד זה שיש לי אלף דברים בראש ומעט מדי זמן בגלל שעות העבודה הארוכות שלי. אני משום מה בניגוד לאחרים ואולי כי ההתחייבויות שלי פחות כבדות מאחרים אוהבת את זה. תמיד עוד כילדה כשעבדנו בקיבוץ בענפים השונים רציתי לעבוד יותר ממה שצריך והייתי שוקעת לגמרי בעבודה . אבל אני מזכירה לעצמי שצריך למתן דברים ומשתדלת כמו שאמא שלי מזכירה לי ותמיד מטעימה שלא קיבלתי את זה מהצד שלה - להיות "פחות פרפקציוניסטית".
אני שמה לב שאפילו שאני לא נמצאת בכל הדרעק הוירטואלי רק יום וקצת ההקלה מריחוק מסביבה עוינת , לעגנית ומעוותת מיד עושה את ההבדל. זו היתה כנראה סקרנות מזוכיסטית במידה ובכל מקרה כמו שאמרתי במקום אחר - אם אני לא מדברת איתו אין לי שום כוונה לשהות שם - לא עכשיו ולא אף פעם . אני מתכוונת להמשיך להתעקש על זה וזה הרבה יותר קל מהסיבה המאוד פשוטה- לא היה שם כמעט איש מלבדו (אולי חוץ ממנה - אבל רק אם היה ניתן לבטוח בה באמת שהתבגרה היא תמיד הייתה מעניינת בשבילי) שמזיז לי , שאכפת לי ממנו , שאני אוהבת לא כפיקסל ולא מעבר לפיקסל . לא באמת מעניין אותי כמה ולמה הוא משקר- נהניתי מהחוויה , נהניתי מהישות שהוא יוצר ומה שהוא משדר וזהו .
וכמו שהבן של אלף יונות אומר ומנסה להכחיש בצורה הכי אווילית "תהני מזה" -נהניתי מזה (רק שכשאחרים נהנים מלצחוק עליו פתאום הוא כבר לא שולח סמיילים מופתעים ומסמיקים במקום לענות לי על שאלות כדי לערער אותי- אז לך תזדיין מתוק אני צוחקת עכשיו עליך... כול כלב ביג'י יומו)
וזהו סך הכל נחמד לי מאוד היום.
לא עלה לי החום כמו אתמול בערב וקל לי על הנשמה . חתכתי כל מיתר רעיל שניסה לנגן על חשבוני או לנגן דרכי. אני הגננת והזמרת אופרה החורקת של עולמי ונחמד לי לזייף לבד אריות מפגרות .