עונה 10 , אימה אמריקאית פרק 1 - מנציחה שלא אשכח מה הרגע האהוב עלי - דקה 45 ואילך -
רקע:
התסריטאי הכושל פוגש בספק ערפד ספק אדם שמציע לו פתרון למחסום הכתיבה "כדורים שחורים וטראגיים" .
"מי יצר אותם ? מה יש בהם? "
"למי איכפת? הם משפיעים"
" מה לגבי תופעות לוואי?"
"יש המון. למשל , צורך פתאומי להתמודד עם מיליוני מעריצים ולמצוא דרכים חדשות לבזבז את כל הכסף החדש שהרווחת"
"יש מלכוד , תמיד יש מלכוד"
הדמות שרה:"ושוב אני אני אומר, למי איכפת?. אתה בחרת בחיים האלה. יכולת להיות מורה מזדיין לספרות או פרסומאי או לעזור לנהל את חנות הספורט של אבא שלך"
"אבא שלי היה עורך דין"
"כן , **אבל אתה בחרת לכתוב**. כי אתה לא באמת חי בעולם הזה, אתה מביט בו , אתה מפרש אותו , אתה ניזון ממנו... ואז אתה יושב ושוזר מילים כדי שהפראיירים המסכנים שכן חיים בעולם הזה יוכלו לראות איך הם נראים , מי הם, למה הם סובלים. ובחרת בכך כי אתה רוצה אהבה ותשומת לב וחביות של כסף. זה לגמרי מטורף , אבל אלה הדברים היחידים שיכולים למלא את החור שבנשמתך"
"חור בנשמתך... חור בנשמתך..." (הוא ממלמל ורץ לשולחן עם עט נובע להתחיל לכתוב אחרי שנאם לו)
"אני לא אוהב החלטות שאינך יכול לחזור מהן"
"אתה סופר אמיתי?" (הוא שואל אותו לפני שהוא קם ללכת)
"הייתי רוצה לחשוב שכן."
"אני לא חושב שאתה כזה. כי אילו היית, לא היה אכפת לך מה המחיר של שחרור המחסום.
היית מעדיף למות מאשר לכלוא בתוכך את כל המילים הנפלאות האלה. קח את הכדור הארי"
(מגיש לו אותו)
" או לפחות תנסה"
(שם לו אותם בכיס)
הארי מנענע את ראשו בחוסר אמון ויוצא מהחדר כשהכדורים השחורים בשקית הניילון בתוך כיס מעילו.
*ועוד אומרים שהסדרה הזו לא אפית*