באופן מוזר , מי שהיה בגיל 18-20++ הידיד הכי טוב ויקר שלי , אחד האנשים המידתיים והציניים במובן הישן , הצינקיני של המילה ולא כל השלוכים שחושבים שלעקוץ את הזולת לשם ה- fun שעושה להם ריגוש בתחתונים ושם טוב של יותר מגוש חרא -
פרסם את זה :
הוא גם ניסה השנה להתאבד. כרך חבל סביב הצוואר ואיכשהו במקרה החבל נקרע אבל נשארה לו צלקת מכוערת סביב הצוואר. הוא גם נשאר כל כך יבש , הרבה פחות מידתי מפעם ומטיף לסדר ישן ולעולם לא כאוטי עם כל הדברים שאני שונאת נגד פמניסטיות , ימין כלכלי קשוח ובאמת שמעולם לא ראיתי אדם עם פחות דמיון ותמציתיות כל כך מוצלחת שנותן דגם לכמה העולם הישן צר וחורך להפליא . מנגד דווקא בזכות זה לא הפסקתי לחבב אותו. הוא היה ונשאר עקבי בתפיסותיו - יבש , חי את הנורמה כי זה מה יש , עקור , חסר רחמים עם עצמו וסביבתו ומחפש סדר בעולם כאוטי , קר וחסר אשליות ומנומס מאוד עם כל זה שהשקפת העולם שלו ושל דומים לו פסיכית בעיני הוא נשאר במובן מה ציניקן אמיתי.
ומה שיפה בעיני גם חסר תלות מצד אחד אנושי מצד שני משלים עם מגפי הנוגש - היקום והאנשים סביבו שדורכים , מועכים ומעקמים את כולנו עד העצם.
אני אוהבת עקביות , אני אוהבת כנות ואני אוהבת אנשים קרים אבל בניגוד לקלישאה קור לא חייב להיות האויב וחסר הרגש. פגשתי אנשים קרים במושגים פחות קונבציונאלים שלא יכלו אפילו לומר "אני אוהב אותך" והתפוצצו מרגש וכל מגע וצבע קלוש ביותר הביא אותם לסף חושניות וריגוש. פגשתי אנשים קרים שכלאו את הרגשות עמוק בפנים וחשת בכל מילה את התשוקה והזעם מתגוששים בתוכם ונדמת תוהה ,חושש , מהסס לפעמים במקרה של מה שהזכיר לי קצת פרפר מכתיבתו אוהב אפילו. פגשתי אנשים כמו אמא שלי שיש לה המון רגש אסתטי ועל פני השטח היא כולה מאווים וחשקים ורגשות גדולים אבל היא קרה וקשוחה וכמעט כל מגע שלה עם הזולת נעדר אמת ואומץ אבל מצד שני דווקא בגלל זה יש בה אמפתיה של חדות מבע ומבט ואמפתיה אמיתית. אבא שלי גם נחשב בהומור שלו קר כשהוא מביא משום מקום איזו אבחנה מוזרה וחצי מעלפת שלא מתיישבת עם חזותו הנחמדה והתמימה למרות שהוא מלא חיבה וגידל אותי כבבת עינו. בן הזוג שלי שמנשק ואוהב הוא חם מדי ובכל זאת הקו האנליטי והמחשבה השנונה והקצת מתריסה והעובדה שנוהג להמנע מלדבר על רגשות תתפס כקרה.
יש עוד כל כך הרבה...
אבל מעולם לא בטחתי באנשים חמים , אנשים שנוטים להגזמה , אנשים שמהתלים וצורחים כמה אהבה וכאב יש בהם ואנשים שחייבים לשכנע אחר בכמה הם ממש יותר טובים וקשוחים , שנונים ומוכשרים. אנשים כאלה הם הפרעת קצב בשבילי. נדיר שפגשתי אדם שמנפנף ברגשותיו וראוי שיבטחו בו הם תמיד מתגלים כסרטנים הכי פריכים ושבירים בקונכיה מגוננת , יצורים נדושים שהרגש שלהם הוא מעטפת לצורך אינסופי לינוק מאחר עוד ועוד ואנשים שקרבה מהותית או ההבנה שכזו נעדרת ואמפתיה כנה מהם והלאה.
לא אוהבת כאלה. לא נוחה עם כאלה והם לא ממלאים אותי . אם כבר דנו וכתבנו באותו אקס שהיה צורח עלי קללות וקורא לי בובת מין בזמן שלכולם הוא בכה כמה אני לא רואה אותו...תמיד היה מתהולל ברגשותיו וההפך מרוב קור ומרכוז עצמי רק היה משים עצמו כשומע את עצת הזולת ואם שמע אותה הזין שלו היה צריך להיות לפחות ארבעים סנטימטרים עמוק בבית הבליעה שלך (ולא שאני לא מכבדת את זה יש בזה משהו אבל יש גם משהו קצת יותר אנושי שראוי לדבר עליו לפעמים).
בקיצור , האדם שאני הכי מעריכה בחיי היה תמיד גם במובן מה האדם שהכי משעמם אותי רגשית - יש בו עוצמות אדירות של רגש ומצד שני תחושה של מנזר חמור או היפוכו כשמנסה לומר דבר מה עם קולו הכבד (פעם שמעתי איך נשמע קול ג'ירפה עמוק וכבד ונשמע רק כשהירח מאיר באמצע הרקיע והחלטתי שזה מזכיר הכי מכל את קולו החנוק) כשמנסה לומר דבר מה זה נראה כמו ציור של ילד עם קווים עקומים ומופרעים והכל כל כך מופשט וכללי ופשוט . אז כן. משעמם והכי מעניין דןוקא כי לא מנסה לא מנסה , ונשנק ועונה בזעם ולא מפחד ולא מתחכם מדי ואם כן זה ממש מפגר ועמוק. מאוד עמוק.
ואנשים תמיד יניחו עלי פחות משאני רק כי בעיני הבינוניות , הבלי צבע, החסר תנועה , היבש הכמעט לוגי והמשעמם נורא שמוצא גם עניין בלחרבן בכיור או למחוא כפיים ולהריח את הדשא זה אם לא מוזר אז מיותר ואם לא מיותר אז בטח שאני מרובעת נורא. אז אני פשוט נורא לא מסכימה להפך אני מאוד בעד יחודיות אבל יש משהו שאנשים חושבים והוא מאוס עלי וזה שיחודיות באה על חשבון הזולת , משאבים הם מוצר מוגבל ואין בליבי מקום לאחר מלבדי ואני לעולם לא אסכים עם ההשקפה הזו.
אני אקבל מיאוס וסלידה ואולי בגלל זה יותר קל לי עם מישהו שירק לי בפה משיאמרו לי "אוהב אותך" . זה לפחות לא שקר , ולא כי אני לא ראויה או יכולה ואף סוג של מאוד נאהבת כי אין באמת אנשים שמבינים בעיני כמעט עד כמה השנאה שלנו לכל היפה והאנושי עמוקה ופתולוגית וככזו יש משהו מגונה בלומר אני אוהב גם אם זה ממלא לך את הלב . כי אנשים עדין לא רואים איך הבינוני והכי חרישי וחסר מוחשיות ותשומת לב הוא ביינתים אלטרנטיבה לפחות שפויה ביחס למבחר הקיים וכי אני חייבת , אני מכורה , לחוסר צבע ושקיפות , לשחור לבן , למינימליזם או עיצוב זוויתי וחלוד ומשקשק וגורר רגל וזה בתוכי עקרון כמעט רוחני לפעולה . פלצנות , מידות קלאסיות , יופי לא תכליתי וריק מנשמה שמתיישב כמו רכיכה דוחה על כל מה שמגעיל ונמלץ ויונק ממסורת של משפטים שכבר מזמן אבדו מעורר בי בחילה ואני לא כופרת בכל העבר בכלל לא מכירה , מחזיקה לו זכות ראשונים לרביצה ולעווית הקאה ראשונית מתוך מפלט החרא בין זה לצאת מהים עם רגליים ובין זה להצדיע לרודן עם שפם אלוהי ובין אם זה לנקז מעיים של ציפור ולשמור על סדר חברתי .אבל די.
הגיע זמן קצת להזדקף , לקלף קצת ומי שלא יכול לחוש את האינטימיות הכי עמוקה גם לקיא וגם למטיל עופרת כנראה לא יבין אותי לעולם. היופי נושך אותי דווקא מהכיעור והיופי, כשלא מהוגן , כשמגיע עם רחש לב לא מיומן מחליא , או יותר נכון גורם לי לחלות.
אז לא עליתי פה על שום גורו או גלולת קסמים , אבל מי שיכול לומר אני לא מיוחד ועדין לראות שזה לא סותר כנראה לכמה הוא כן אדם , מיוחד מאוד בעיני כי טרם מצאתי רבים שיכולים להבין למה אני כל כך חולה ולא כי אני מיוחדת כל כך שחשוב להבין אלא כי חשוב לי להיות כל כך לא חולה לפחות לכמה שניות של חמצן ביינתים.