לפני 3 שנים. 12 בדצמבר 2021 בשעה 0:34
יושב לי על הגרון שכדי לשרוד אני צריכה להשאר לצאת מדעתי כלומר להיות משוגעת , כלומר שפויה , ולאמץ ולחייך לכולם בלי אבחנה ולבלוע את כל החרא .
וכשאני הכי צלולה ונקיה אנשים קוראים לי משוגעת והם לא מבינים את התחושה האיומה שמקננת בי שאני לא יכולה להיות פתוחה , לאהוב , להעריך לתת באמת.
שפיות זו קללה. הקללה. יותר מהכל. אין בה שום דבר שפוי או טוב , אמיתי בריא או נאור . יש בה רק רוע מהזן שהכי קשה ושובר , מהסוג שזוכה רק לקיתונות לעג אז כדי לשרוד אני חייבת להשתגע ומעמידה פני שפויה וזה כמו בעצם...
לתת לאדם בחירה - אתה רוצה שיתלו אותך בכיכר (כשאתה משוגע בעיניהם) או שאתה להדק את החבל סביב צווארך לאט לאט ולאורך שנים? ובחיי שעדיף במובן מסוים להיות מת ותו לא. לפחות אתה לא צריך למסך את הזבל הזה יותר.
