איך הכל קר כל כך
איך אני לא מוכרח
להביט בפניך
שעברו פטיש וסדן
ושנים של סד
וסכין מנתח
והעיינים גדולות
את נראית כמו ילדה
פעם הכרנו אולי את זוכרת
הייתי אליך
במצב רוח
כלולות
נהגתי בך בכל מילה
עדינות של כלה בחופתה
ועדין לא הערכת
איך עוברות השנים
ואני כאן קר.ה
את עדין בורה
את עדין סגורה
מחכה כאן לקליימקס
שמבושש לבוא
איך תמיד זה נגמר
ואני מהורהר
ריק
כל אחד בסרט שלו
השעון מתקתק
אין לנו זמן לעצור
להחנק על
הלב של אחר
לא הזין , לא פות
כל אחד בשלו
והזמן נוקף
עד שאותו פרצוף מתחלף
איבדתי תחושה
נמלול בעיינים
כשרוצה לבכות
הידיים כבדות כמו ברזל מלובן
כשרוצה להכות
על לוח לב
להודות ,
איבדתי תחושה
כשעלית באש
(ולא מילולית)
ביער
צחקתי
ולא עליך בדיוק
על דברים שהחיים מזמנים
זוכרת?
שאמרת לי שגם תעלי בעשן
תיהי אדישה
וכשהאש לחכה את עורך הלבן
צעקת עד שמים
ואני צחקתי נורא
כי תפנית
כי עווית
מין צחוק של בחילה לא נשלט
את רק עוד פרצוף בהמון
גם אני
גם אתה
גם כולנו
והלב עדין נשבר לי לרסיסים
אבל כבר לא מאנשים
ולא מעצמי
פסל אפל עם חיוך מתעקל
לועג לי ומסנן
לא נולדת מעולם
לא היית באמת
לא אהבת
לא שנאת
לא הייתה בך חרדת קודש
לא דאגה
או איך הוא אמר
את חיקוי של אדם
אבל אחד מוצלח נורא