המוות שלו טיפס לי בגרון
השמש זרחה לי מהתחת
המוח התמלא צמחיה סבוכה
ועבותה
כמו צמה על צוואר
צפתי בחלל
בין הכה לכה
אוזרת כוחות להמשיך
ניצנים
ובהיה ארוכת טווח
במרבד החלל הכחול
מיליוני אישונים
מפלחים בי חריץ של מבט
מאתגר
צוהר לגעת אחרת
המוות שלו מילא אותי הבנה
וחמלה
(על עצמי)
להבין מה שלא ידעתי
כשהוא התפורר לי בין הידיים
על הרצפה
הוצאתי לו לשון
עשיתי פרצופים
תהלוכה
של צללים כנגד האור והקיר
דברנו בידיים
בסימנים מרחוק
זו ארנבת ,זה תנין
ושנינו זרים
קרובים טיפ טיפה
עד הסוף
וזה היה
כמו קסם שחור
הילה שקופה
של נוכחות
נמרחת
כמו מסקרה
בין העיינים
לצינור הדמעות
לא ידעתי
שאתה זה לא אני
שאתה זה לא עצמי
לא ידעתי
המוות שלו
מילא אותי
גאווה חלולה
שנסדקת
משקשקת
כמן קופת שרצים
על גבי
המוות שלו
מילא אותי
הקלה
שבעצם
אולי
אם אני לא מכירה אותך
ואתה עוד גלגל בשמים
כוכב מחווט לשמש
מאיר באור כסף
דק מן הדק
חרישי מדי
לעיינים גסות
שתיחון אותי
שתתן לי קצת חנק
למצוא את גבולותי
דרכך
ובכל זאת
כשהרגע מתאים
ואני זועמת
אני מרחרחת
אותה ארומה
מוכרת חדה
שלך
תמהיל זיעה צוף ושמש
והגרון מתכווץ