או יותר נכון נכפה עלי לאונן על הגוף שלו כשהוא גומר לי בפה בלי צליל בכלל או דוחף לי 3 אצבעות לחורתחת ואגרוף לפה והופך את כולי עצמות , ריאות ולב בחוץ והעור פה ולשון פנימה :
"זה מרכיב שאני מזהה המון באנשים , שהם נשארים קרובים רק כדי שלא יאכלו אותם"
"בסך הכל אומר שיש אנשים שגם הכי חושית ומוחשית מגיבים מיידית למה שנחשב כמופשט ורוחני.
לדעתי צריך להיות לגמרי מפגרת כמוך לפספס זאת.
אבל את סובלת מזה אז אני מנסה לעזור לסובלים למרות שהם שונאים אותי בגלל זה כי בניגוד אליך אני אדם טוב"
כשסיפרתי לו איך בפרידה הראשונה ממנו שמעתי צליל שבירה , נסדק כמו הסדק שמוסיפים לכלי חרסינה יפנים (פילוסופיה של אסתטיקה פגומה) :
"לו רק הייתי יכול למצוא מישהו שמרגיש וחווה ויודע ולו מעט כמוני לפחות הייתי יכול לבכות קצת ודי בזה בשביל לשחרר מעט מהלחץ האטומי שבו אני חי מאז ומעולם.
זה לא סותר לזכרון מושלם כיכולת לבטל או לבטא זכרון בצורה פחות כבדה אלא להפך
זה הסדק בספל , גם"
ועל זה שאנחנו מדברים רק דרך השגעון -
"שפת הצל יכולה לצלצל רק בצלילה חופשית"
ועל ללקק לי את התחת -
"את לא תהני מזה בטוח
אני לא בן אדם בגלל זה"
"אוטיזם זה בדיוק זה , זהות גוף צליל סופנית
כך שאת יכולה לשחרר נהמות אבל אצלי הכל כלוא כמו ברק ללא מוצא
אני לא יכול לגמור באמת בגלל זה
וגם לא לבכות
אין לי שום מוצא"
על עצמו כי אמרתי שמחבבת (אוהבת דה פאק דה hell):
"באמת בחור טוב , חור טוב
זבל של בן אדם אבל לא משנה"
וכשבא לי למות :
"אבל את לא רוצה למות ואני לא בקטע לשכנע אותך "
ונאמנות חה:
"איבדתי מצאתי דחפתי בלה בלה ."
אז שאלתי אותו :"למי מצצת"
ענה:"למי אכפת קר לי
רק לך אני מוצץ אני לא כמוך זונה"
וגם זה לא משנה לו -
"זה מה שכואב ומייאש
אנחנו לא יכולים למלט אחד את השני מזה בכלל"
"אם את לא רואה את כל הסיפורים בלאו הכי לא תביני אותם לעולם"
אז כן מת לי , ואני שוב בורחת לבשר אחר וכן זה חסר משמעות והסכמנו שהוא קורא לי זונה ואמר לי יותר מדי פעמים שאוהב כי בדיוק זה מתחלף כמו עץ חרוב מלבלב , כמו שאחרי גמירה הוא מכווץ כאילו חטף הלם קרב ולא יכול לדבר ואני רוצה להקיא את את עצמי מתוכן -
או בקצרה איך אני יכולה לשנוא מיליגרם בך גם אם הכי אנסה :
"התעוררתי עכשיו מחלום שבו אני שלד ששורד בחורבה חשופה לכביש בעולם שבו כולם מנסים מנסים להרוג אותי כל הזמן"
וזה כל כך נכון לעזאזל .
הלוואי שלא הייתי חולה כל כך באמת ומשחקת אותה בריאה כשאני מאוננת עליך ושונאת את עצמי כי אתה פשוט מחלה כי אין בך שביב שקר אחד וכל תפנית היא חדה כי אתה לא שם על אינרציה וכל מילה שלך מהדקת דממה כי אתה מדבר רק מה שעובר באוויר כמו מתח דינמי , כמו טיק טורט אין לך שמץ נימוס לא לירוק לכולם בפנים את כל הרפש וכל התום וכל הטימטום כל הזמן.