שום כלום

יום שכזה , 

מישהו שאל אותי מי שונא אותי אמרתי שאנזל , הוא לא מאמין אז אנזל כתב לו שהוא לא שונא הוא "מתעב" שזה נחמד מצידו. משום מה אף אחד אף פעם לט מאמין לי כשאני כותבת את זה כי אנחנו מדברים כל הזמן והוא אומר שגם אני שונאת אותו אבל אני רק מתקרבת לזה ואף פעם לא הרגשתי שנאה ממשית וחדה כמעט לאף אחד למעט פעם אחת.

גם יום שכזה: 

And fucked up you
You wanna fuck me like an animal
You like to burn me on the inside
You like to think that I am a perfect drug
Just know that nothing you do
Will bring you closer to me

גם יום שכזה: 

גם לא הבנתי אף פעם מה הבעיה של אנשים עם שנאה בהתחשב באיך שכולנו חיים מעבר לזה שלהפך אנזל החביב עלי כי הוא מעולם לא העמיד פנים שאנחנו קרובים באמת או אוהבים להפך , אפילו אמא שלי שגם אותה קצת מעריכה כי עם כל הרגשנות היא תמיד מספרת איך דחתה אותי בתור תינוקת כבר ברגע שעינה נחה עלי כי דמיתי לסבתא שלי (מזלי כי לא הסכמתי לקרוא לה אמא עד גיל מאוחר ולכן היום היא מאמא או מאמו בצרפתית כי "אמא" לא מצלצל לי טבעי) כי אחרת הייתי מסיימת תלותית כמו אחותי שאותה היא זרקה על הקיר כתינוקת קטנה רק כבכתה. אבל בסדר, אצל אמא הנים הזה חשוף. 

רוב האנשים חיים כל חייהם במחשבה ריאלית שהם באמת אוהבים ומבינים ללב זולתם. אני סתם אנמית רגשית אז לפחות זה פחות מפריע לי. אני גם מבינה למה הם לא מבינים שאנזל אדם טוב בדיוק בגלל זה ולא מבינים למה אני מדברת כל הזמן על המוות דווקא כי אני אופטימית נורא ובשבילי מה שמסיים אותם ואותי יכול להביא רק טוב כי בשבילם מוות הוא עוד סוף שכזה אז אני אובססיבית למוות אבל כמה אנשים יאמרו לך שהם רוצים לחיות לנצח (אני) . בשבילי זה בכלל לא דומה זהה אפילו לא ניגון דומה. 

אבל מתישהו זה ישתנה. אני אוהבת את החיספוס והיאוש של המחשבה הזו ביינתים אנזל עוזר לי תמיד בלי לבקש טובות מעולם וכרגיל , חרא- גיל החלטתי לקנות לו מתנה כי הוא מתלהב מזכוכית כמוני וגם אוהב אקולוגיה אז אם כבר תכננתי לקנות ליום ההולדת מדריך חרקים יפה ומושרע עב כרס או אולי קשים מזכוכית שבאים תמיד בסטים של 2 , אביא לו ולנינה גם ואולי אאפה לו משהו טעים (לא מתוק, הוא שונא מתוקים יותר ממני). כבר מצאתי חנות :}