אז הנה מה שהוא כתב לי אחרי שדחף לי אגרוף לתחת ומיד נכנס להתקף שיתוק וזה אחרי שבפעם שעברה הוא גרם לי לגמור 5 פעמים ברצף לראשונה בחיי (גבולות הגוף ואני מוסיפה "תיקוף") ומאז הספקנו לדבר על מות האלוהים והמחבר והפיכת הקורא ליוצר - לבורא:
" העץ מתאר בצורה הכי פשוטה את המטמורפוזה שכל תצורות החיים עוברות בצורה משתנה דרךמהלך הכי היררכי אטום וכוחני מזרע לשורש שבוקע את חשכת האדמה הקשה לגזע שמגלם גבול חד ונוקשה וישר בין הגוף למרחב ועד לצמרת שכבר מגיבה לסביבה אופקית יותר לרוח לאור ולחי סביבה
אצל החיות הקטע האופקי מובהק יותר כי הן כבר זזות ממקום למקום
והאדם אופקי במידה שהוא כבר כמעט לא צריך לזוז יותר כדי לחזור להתחלה אבל מצד שני שלה
לדעתי ובזמן ששכבתי משותק במיטה חשבתי גם את זה משום כך גם הרגישות למגע כמבט משום שמגלם את כל רבדי ההתפתחות בו זמנית ולכן העור רואה לא פחות מעיניים ובצורה המשלימה זה לזה
משום כך את משותקת חושית
אז הראשית היא אחרית
מכאן גם בעיות הכיווניות האנושות כל כך שלנו כי אין מובהק מכיוון רק שהוא מובהק לכל תצורה קיומית כהווייתה הנפרדת
שזה גם הקשר בין גזע לגזענות למשל
אי גמישות גבולות הגוף שדווקא כופה העדר גבול קוהרנטי וברור
עניתי לו:
"אז צדקתי על העיוורון? תמיד מספרת לך שכששותה העיינים מתגלגלות לאחור ואני בטוחה שאני מתעוורת כשאני רואה דווקא חשה יותר מתמיד כמו ברמה את החומר כסיפור הכי ניכר ומפותל ברוח"
והוא אומר:
כי מצד אחד זו הסתירה האולטימטיבית אבל מצד שני לכן זה גם פתרונה
מכאן גם שהכי מפותל ומפוצל זה גם הכי באמת ישר