שום כלום

לי' אבל לא נראה לי שהוא מבין :

אני חושבת שזה מאפיין של סכיזופרנים או אוטיסטים שהחוויה החושית המעורבבת שלנו מתקדמת יחסית לשיח גופני ממש של השפה ,של החומר זה נראה לי הגיוני כמו שירה צורה מסוימת של פרסוניליזציה לשגור
שזה גם אולי תחושת הזמן והמרחב כדינמית כאילו לדעתי זה דבר שלא צריך לדומם או להביא אנשים לאלם למרות החסרונות אנשים הופכים ליותר מתוחכמים עם הזמן כאילו מפרשים כמה ערוצים בו זמנית מדויק זה מה שמכנים אולי "קיצורי דרך מנטליים" שאנשים יודעים משהו ברמת האינטואיציה אן בסיס לזה בלי פורמליזציה מדעית שגם היא חשובה