"מש- אללה!"
היא משחררת את צחנת היום דרך שאיפה ונשימה גרונית ומביטה בי בעיני כוכב מחומש זורח , אגדות עמים , ציפורי פניקס עם נוצות אש צומחות מדיונות חול הפוכות.
מביט בליקוק השפתיים הקטן ,בגוף מתנועע,ירכיים חלקות וחזה קטן מקפץ לקצב הצלילים אקראיות המילים והצלילים משלימה באופן אינטואטיבי את אילתור גופה הגאוני , יצירה מהמקום הנכון ביותר כל תנועה מדייקת להלם משקל החלל מוקף קורים של צלילים גופה רוקם הודיה ותנועה , פרח ודבורה , נשיקת חושך של עטלף מכוון שעט על חיפושית כחולה.
ואני...
בוהה בקסם הזה,
מתכווץ אל תוכי כמו צב מזדקן,
מכרסם ציפורניים, לוטש בה עיינים רעבות ,
מחשל אגרופים , מכין את עצמי לקראת העימות , בראשי ערבסקות עדינות של חיטובי גופה מתקרבים לקראתי ויש לי צורך למצות , למצוץ , לרצות , לרסק אותן על אפה וחמתה -
זו עם עיני מחומש זוהר שאפילו לא יודעת את משקל הדרמה שמתחוללת בתוכי ,
כמו שעון חול כל רגע, כל גרגר מכוון אל סופה