שום כלום

ישבתי דומעת, בולעת את העלבון
כמו רומח בלב
המוות התייפח בזרועותי -
דחף את ראשו הכחוש בין שדי
פטמה אחת לפיו
ידיו עסוקות במבושי
וצללתי פנימה
נפילה חופשית
שבירה פנימית
הערפל אכל אותי
המחשבות התבלבלו
אני...
צוללת פנימה
הולכת מטה
מטביעה אותך
אני נופלת לנצח
אני חייבת לשבור...
אז קדימה צרח , צרח את שמי
לא אשבר שוב .

אל תקרא לי בשמי,
כל זה זמני ,
תראה איך אני זולגת למענך
כל זה זמני.
אולי אני יכולה להחזיק אותך בחשכה?
אפילו לא תשים לב כשאני יוצאת ,
מיטה יד שניה ,
עם ראש  אדם מיד שניה ,
עוזבת בדלת ללא מילה ,
אפילו לא תשים לב ציפור שיר קטנה,
עדיף להיות מתה.
אז השמד שאליו אני הולכת , עדיף הגיהנום.

אז אל תחכה לי...
אל תחכה...
It not a happy ending.

כל זה זמני...