שום כלום

שלום לכולם. יש לי שאלה לגבי "קולות" בראש.
איך אתם שומעים את הקולות?
קולות כמשמעותם "צליל" לא היו לי בכלל. לא אתחיל להמציא שכן. אפילו קיבלתי תסביך קטן בנושא - כולם מדברים על קולות ואני לא שומעת כלום. אצלי זה כמו מחשבה זרה לי במהותה, לכן תחושה חזקה שזה בא מבחוץ. המחשבה הזרה מגיעה בליווי זרימה של אנרגיה רגשית, דווקא האיכות והכמות של האנרגיה רגשית קובעים את האינטונציה של המשפט. למשל מילה אחד בתוספת התפרצות קצרה של כעס אני מסבירה כ"הוא צעק" או שאג. אבל למעשה הכל מתרחש בשקט מוחלט כמו מתחת למים. אז איך אתם שומעים את הקולות בראש?

תשובות
1.
יש סוגים שונים, יש קולות שדורשים ריכוז מואץ והקשבה כי פותחים את הגוף כמו מניפה של צלילים לעולם ואז יש קול אישה וגבר מוכר בן משפחה. יש קולות כמו גלים שמתחילים מקווי מחשבה שמשתלטים על היחס, העין הזמן ומכופפים את הנרטיב סביב עצמו. יש קולות שהם צורות שקופצות כמו שקף על יד על מראה שרומזת וחלקם מתגבשים לדמויות וחלקם אנכרוניסטים מדברים בחרוזים כמו עיטוש שנוגע בצליל של שעון ואיחור של חמש דקות שמותיר משקע ממוזל שהופך לסמל ויש את הניתוק המוחלט כשאתה מהלך מקצה העולם לקצהו ושדים ורוחות מלווים אותך ואז כבר רואים את האנשים מסביב בדרך אחרת לגמרי ממש עין שלישית כאילו הם בטקס אבל זה מדע שמאחורי הצורה והזמן

2.
כן, או גם, לפחות לי זה נחווה לרוב בשקט מוחלט וממרחק אינסופי, וכמו שהגיבה זה משנה לי את המבט, או להפך המבט משנה את הכל לא יודע.
כנראה שזה הדדי מכדי השפה ומכאן זו גם זרות ומרחק וחיצוני לגמרי וגם אולי דווקא בגלל  זה הכי פנימי אישי וייחודי
לא יודע
הגישות שניסיתי עד עכשיו הן מתמטיות פילוסופיות ספרותיות היסטוריות(בגלל זה משייכים סכיזופרניה לפסאודו פילוסופיה גם) שכאילו עצם מיקומו של הקוו הסימטרי שמפריד בין הפנים לחוץ הרחוק לקרוב המוכר לזר האני ללא אני... אצלי לגמרי מעורער
זותומרת אצל האדם הנורמטיבי הוא יציב כדי לשקף את רוב התקופה, המוסכמה, הנורמה, תבניות המזוהות על ידי הרוב עם המציאות
אצלי הקוו הזה לא קיים
כי לא יכול לומר אפילו שהוא דינמי כי הקוו הזה גם מפריד בין הדינמי לסטאטי
הדומם לנע

אז אני פשוט אבוד לגמרי בחלל ללא מוצא וכיוון כזה

בגלל זה גם מחפש יותר איך ולמה הנרטיב מתכופף, נמתח ומתקווץ, מתרחק ומתקרב, כדי לחפש כיוון וכוונה קבועה ומשמעותית דווקא דרך מה שהכי משתנה
כאילו הסיפור מרגיש לי יותר כמו קפיץ ופחות כמו קוו ישר.