שום כלום

אבל  אני יודעת שאתה הולך להציץ כאן, 
זה משמח ומגביל אותי בו זמנית . 

המילים עצורות מהססות... 

 

שאלתי אותך אם מפריע לך שחלק מהדברים שתאמר אני מצטטת , דברים לרוחי ,למשמרת עיני, ללוח ליבי

ואמרת שלא - למרות שפרטיותך חשובה לך מכל משמר.

 

ובשעה הזו הכל קשה לי , 

מנגד אתה מעורר בי דברים רבים שלא ידעתי, או חרקתי בביצועם- 

הייתי רוצה לקשור אותך ולראות את העיינים שלך מתרחבות כשאגע בחלציך , 

הייתי רוצה לשמוע אותך מיבב את השם שלי, 

הייתי רוצה לראות אותך זוחל בשבילי וללטף את ראשך כשאתה בין ירכי. 

 

אלה דברים שזרים לי , 

ואתה יודע בדיוק איך נגמר הניסיון הראשון והאחרון שהיה לי בכך .

בשתי נפשות פגועות ואומללות עד דחי. 

כשאחת לפחות מייחלת למותי - ואולי זו אני .

 

יש בך כל כך הרבה דברים שאהובים עלי... 

אני אוהבת שאין בך דמיון , עד כדי כך שכולך ממוקד בניסיון ליצור אחד ולהאבק על הבנת סביבתך. 

אני אוהבת שלא כתבת שיר או סיפור מעודך , זה דבר שנוגע בי מאוד והופך אותך לשקוף בעיני- 

ליוצר מבראשית. 

אני אוהבת שאתה סופג אותי בלי לשפוט ולבלי להגדיל ובלי לטנף את מהותי, 

כשאמרתי לך שאני לא מוכנה שתעלם ולו לרגע מהשיחה - שאלת אם ארצה שתהיה מחובר תמיד, 

אמרת שאתה אוהב את הצורך הזה שבי, 

כשאמרתי לך שאני אוהבת את לומר את שמך שוב ושוב והייתי רוצה לומר גם אלף פעמים , 

אמרת שזה אולי  דווקא המשפט שאתה היית רוצה לומר. 

אתה לא מפחד ושקול לי בצורך הזה לטוטאליות עד קצה הנשמה. 

אני אוהבת שאתה מבחין בדברים הקטנים שבי, אתה זוכר לשאול על החתך הקטן שנחתכתי במהלך עבודתי, 

אני אוהבת את התשובות שלך- 

שאלתי אותך - אתה שלי? 

וענית "אני רוצה להיות" 
אמרתי לך , "יש רק תשובה אחת שאני אקבל" .

שאלתי אותך שוב - אתה שלי? 

וענית שוב - "אני רוצה להיות" .
ואמרתי - אז לא. 
ואתה ענית נלהב - 

כן , כן ... 

מתוק. 

 

אני אוהבת את המתינות ,הבגרות והשקט בך .

אני אוהבת שאתה זקוק יותר ממה שיש לחיים להציע.

אני אוהבת אפילו את מקומך בחיים - 

תהיתי אם להבדלי הגיל בינינו יש משמעות , שכן הייתי עם אנשים בגילאים מגוונים כל כך שלחלק הייתה נשמטת הלסת למשמע גילם.
חשבתי... 

אפשר לומר שיש רק הבדל אחד מהותי שאני מאתרת והוא שככל שאנשים מתבגרים הם חשים יותר באיזור הנוחות שלהם. 

שוקעים לתוך קלישאות שטחיות שאין להם אפילו יכולת לראות כמה נדושות הן מהדהדות בעולם הבשר שלנו. 

בשר... בני אדם אני כל כך תאווה להם. לעומק שלהם. 

ולכן אתה שומע- אלה דעותי, הימין והשמאל, הנשים , הגברים ,השולטים והנשלטים , היהודים והערבים , הגבוהים והנמוכים, הגומרים והפריג'דים , החכמים והטיפשים , העשירים והעניים , המאמינים והכופרים ועל הזין שלי .

זה לא קיים . כלום מזה. 

ולכן גם עמדת הסמכות שמתויגת לגיל , ובעיקר העולם "המיושב" שלא יכול לאהוב באמת  , להפגע באמת , להשרף באמת , להתיישב באמת , להרגיש זיוף כי לא הכל באמת ולראות מעל ומעבר למילות גנאי שהרגע ציינתי ששואבות איזו ודאות מטאפיזית עלינו - 

שני גושי בשר בצורת אדם ,עם כוס עמוק עמוק בנפש וזין עמוק עמוק בראש- 

מאלה.

את אלה אני לא אוהבת. גורם לי לרצות לבעוט בהם , לצרוח אותם החוצה , לסלק. 

ואתה לא מהם.

אני אוהבת שאין בך גרם יהירות . 

שים לב גם אני מזהה יהירות בצורה מאוד מאוד שונה מאחרים - 

אני מבחינה בשניות מתי יהירות היא כמו גלגל הצלה של אדם טובע ומתי היא זורמת מבעדו. 
היהירות הגרועה ביותר בעיני היא זו הזורמת בעדו... 

יש לומר על עצמך תארים מלאי פאתוס עד אין קץ אבל מיד בשיחה הקלה ביותר כל המוגלה פורץ ואתה משחרר את כל השנאה, הפחד , הנחיתות שבדם וכזו לא נכללת בעיני- הגם שבזו אין חלקך, אתה כמו מים שקטים , מדויקים , חודרים . 

היא אפילו חביבה עלי. היא מסכה כל כך פעוטה כשדווקא מה שבפנים הוא הדבש שאפשר לרדות - 

מי אוהב אנשים בטוחים בעצמם ? בעיקר לא מהסוג שמפרסמים בוקר וערב... 

כוחי, ידיעותי, מצבי, שליטתי. 

תן לי אחד גרום , מבולבל ,תוהה, נדהם ... 

 

ויש את סוג היהירות השנוא עלי שאחוז כמו קוץ בבשר, לא ניתן להתרה. 

זה שמעלה על נס את עצמו עם שנינות, ציניות , המילה הנכונה - 

והוא כלום בעיני , אפס , פגר מת .

אין סיבה ברורה שאוכל לנקוב למה זו התכונה השנואה עלי בתכלית, למה היא מקפיצה בי חיוך אכזרי ורצון לשבור את גבו , מהותו וחייו ... 

אבל זה המצב. אני לא אוהבת אנשים שחושבים את עצמם גדולים מבין שיחם , אני כן אוהבת אנשים שמנסים להכיר באהבת עצמם ולשמוח בחלקם ובגופם .

 

אני אוהבת שאתה בן עדתי, אני לא יודעת למה ואין לזה שום חשיבות היות וגדלתי בחברה שמקדשת את רוח האדם על אלה אבל משהו בזה מהנה לי בך - ומקרב לי אותך .

והנה מגיע וידוי משונה, 

מישהו שדיברתי איתו לא מזמן ומצא חן בעיני מאוד תיאר זאת כך למישהי שטענה שיש לו שאלות משונות :

"אין לי שאלות משונות אלא לוגיקה שונה משלך" - הלוגיקה לא תמיד מובנת ואומנם אנחנו גם אוהבים דברים שקרובים לרוחנו 

(לפעמים אני תוהה אם כל שאנחנו אוהבים הוא לא רק השתקפותנו בעיני האחר- שהרי כשאני אוהבת משהו שאמרת או כתבת זה כי זה או דבר כה זר ונפלא שארצה בו לעצמי או דבר מתוכי שמדבר בבשר אחר... משל בסופו של דבר את עצמי אני רואה בך) 

- 

ויציאה אחת שזכורה לי בך אהובה במיוחד-

 כמוני אתה לא אוהב טעמים מתוקים כבר מגיל צעיר או בשפתך :

"אני לא אוהב מתוק, אני אוהב טעמים כהים". 
משהו בערבוב הבדיוני שלך בין טעם לצבע , קוסם לי ואומר לי כבר שאתה מסוג האנשים שנכונים לי , הזיקה בין החושים , 

משהו גם בטעם האפלולי, הקודר , שמחפש טעם חזק וברור- גם זו לגמרי התמונה שלי. 

אני אוהבת את זה בך וזה אומר לי כל כך הרבה... 

 

אני אוהבת את הדיבור המוחלט שלך - אתה לא מדבר בשפה חלקית, אתה תמיד נמצא שם , עד הסוף באותו הרגע הגם שאתה מלא בלבול אין בך רגע דל של עצירה , של בלימה וכמו שאמרת - 

אתה לא אוהב לישון כי אתה רוצה להמשיך... מה להמשיך ? הכל. 

ולכן אולי אתה מבין את הצורך שלי לקחת אותך אלי בכל רגע נתון , לא מסתיים , לא נגמר  , לא זז. 

אתה שלי תמיד. 

 

אני אוהבת את הפרטיות שבך , שמירה שהכל יהיה בחשכה, במילים שבינו לבינה, באינטימיות - זה דבר שכאדם לא זר לי הצורך שבו אבל כמישהי שיודעת כל כך טוב שאין בה מסננים ואין יכולת "למדוד מילים" לפני שנים כבר החלטתי שהדרך הטובה ביותר להמנע ממצוקה הוא פשוט לומר הכל בנימה הכי סבירה וכשאין מה להסתיר אין ממה להפגע. 

אבל לא , אין לי חיבה לאנשים שאוהבים לפטפט וזה הופך אותך לדבר שאני יותר ויותר רוצה לשים עליו את ידי, לעטוף , לגלגל , לבצוע, לחוש את בית החזה שלך - לשים אוזן לשמוע פעימת לב בודדה ועוד אחת ועוד אחת, 

לדעת שהוא פועם  בשבילי , לדעת שהצליל הוא צליל סודי שרק אוזני תהגנה... 

 

אני אוהבת שאתה מחפש אותנטיות וזה כבר אמרתי אם יש חסד בגיל הוא שאני רואה יותר אנשים שדרושים לזה, 

אני לא מבינה בשולטים ושולטות - 

מה שכן לעולם לא אתפס בשעה שאני מסבירה מי ראוי לזכות בחסדי, איך עליו לצעוד על שטיח הכבוד לביתי ומה עליו להבין על גופי ונשמתי . אולי חסר לי הצ'יפ לזה. 

אולי אני רוצה להיות השמים , הארץ , השמש , הירח , הכוכבים של אדם אחד בשעה אחת , שיקנה את כל עולמו בי אבל אני רוצה שכל עולמו יהיה גלוי בפני ובתוכי כמו השמי, הארץ, השמש , הירח והכוכבים שיצקתי בתוכו שהשתוממו לי מתבוננים מראי המים הזכים שבך. 

ולעולם זה יהיה הדדי, לעולם זה לא יכלול הסתרה, 

זה לא יכלול הבהרה שאני טובה, שווה , תפסו ישבנים הללו תלתלים וסומק לחיי עלי . 

לא נו  . לא . אני זולה , אני קטנה , אני פשוטה ותודה רבה.

אם אתה רוצה כאן , אם אתה לא רוצה אני לא כאן .

אני אוהבת את הסתירות שבך  , את המודעות שלך לקיומן ואת יכולתך להתקיים בינהן - 

אתה לא אתה , אתה רק סימפוזיון של קולות שונים וטובים שאחד עולה ואחד יורד וככה נוצרת מנגינה , 

קיומך . כמוני. 

והנה התכוונתי עוד להעמיק אבל התעייפתי ,

נלחצתי, 

ונחלצתי בעור שיני . 

כי אני לא יודעת לא יודעת כמה אני יכולה ללהג אותך 

כשאתה מתבונן כמו שאמרתי . 

תהיה שם .

מתישהו גם אני אגיע 
"אהוב" .