שום כלום

ואת מניחה את הראש על הברכיים 

מקופלת לגוש קטן של השלמה 

ומתפללת קדימה אחורה קדימה אחורה 

עם המוזיקה באוזניות 

מתגעגעת לקולות של אנשים 

תשירי לי שוב בצרפתית? 

אני אבריק את התליון הקטן בזהב וכסף 

ששיפשפת לכבודי שעות , 

ואתבונן בכיתוב שלו :

"
למדני אלוהי
ברך והתפלל
על סוד עלה קמל
על נוגה פרי בשל
על החירות הזאת
לנשום לחוש לראות
לדעת לייחל להיכשל "

ונדמיין את כל הצעדים ביער עצי המחטים , 

רגליים יחפות , נשיקות חטופות , 

בוץ צובע את שמלתך , 

ואני מחייכת חיוך קטן ומאושר 

שאת כאן איתי - לוחשת מילים בקול נמוך 

ושקט לפטריות ברקבובית העשירה, 

או קיפודים שמסתתרים מתחת סלע כמו תפאורה

 מסרט שתכננו לראות

ואני ממשיכה להתנדנד 

לקרוא לעוד קולות 

יושבת ומודדת איתך את תנועת הכוכבים , 

ואתה מחזיק את הספר בעברית עתיקה,

מזמזם קדושה, 

ליד אוסף הקריסטלים - אתה מביט בי בכמעט כעס 

בעיינים , 

נזכרת ביום בו נפגשנו , 

המשכנו לדבר בזמן שהידיים שלך זחלו לתוכי 

על הא ודא הכי קרובים שיש, 

ועל איך שעד שלא גילינו זה את זה היית משפיל עיינים 

"מכבוד" , ביישנות ועקשנות לא ליצור שום-קשר-בכלל, 

ואיך ראית ילד שמנמן עם לחיים כמו שלך מדדה לאמא - 

והצבעת עלי ואמרת - כזה אני רוצה ממך , 

בסדר בסדר  . 

תלך עכשיו ,

ובך שהיינו מתערסלות קרובות קרובות מחובקות , 

צועדות בשמלה מתנפנפת ועקב ורוקדות , 

וסיפרת לי על כל הגברים שלא מספיקים- 

ובחרנו בגדים שנשארו עוד מתקופת הוריך , 

ולבשת אותם ונראית כל כך טוב - שמלה ירוקה, 

מחשוף עדין באיזור החזה, שיער בלונד בצמה , 

ופנים מחייכות , 

והראית לי את השירים האהובים עליך ברוסית 

אפילו כאלה שקצת התביישת  , כי אמרת זה כל כך 

"קלישאתי" של מקהלת הצבא האדום 

וישבנו שעות , ודיברת כל כך הרבה רבות 
ואיך אף גבר לא היה מספיק בשבילך 

גם זה עם החיוך ה-ע-נ-ק-י 

כי הוא עדין מדי, ולא גברי , 

ואולי הוא לא רוצה אותי כמו שאני... 

ואז אני חוזרת לפה ומשקיעה את האף הקטן שלי יותר ויותר עמוק 

בין הברכיים ויש לי כמה דמעות שמנצנצות על רקע החיוך הקלוש

שמתפשט מהשפתיים ואל הלב , 

Hello, goodbye, I'm rather crazy
And I never thought I was crazy
But what do I know?
I let myself go