שום כלום

ולא בהצהרות ריקות , 

אם כבר "מאמינה" מפוצצת לפני הכל, 

אני מאמינה שאתה צריך לכתוב את הקלישאות שלך 

בחייך שלך. 

כי כולנו ניפול אליהן , 

אז הנה אלה שלי - 

סופם של כל החלומות (והחולמים) לכלות בעשן 
(או למות באיידס*)
וככה כל האידאולוגית הנשגבות , 

הנעורים וכל המילים היפות , 

וכל האהבות הנכזבות ... 

לכן זה טוב שיש לי זכרון של דג זהב לטווח הקצר, 

וזכרון של פיל לטווח הארוך .

אני שוכחת כמעט מייד עם מי דיברתי , 
ומה אמר- 
אני זוכרת לנצח את הדברים המופשטים שצרב בי
וככה אני מתנה את גורלי. 

בגלל זה אני מבוע בלתי כלה 
של הזדמנויות למחר "יפה יותר", 

אבל נראית כאילו נרדמתי במשמרתי , 

הישר על פואנטתי. 

קלישאתי מספיק?,
הנה עוד אחת קטנה: