אני זוכרת שכשהייתי ילדה היה שיר ליטאי שאהבתי לשיר עם סבתא,
הוא סיפר על ילדה יפה בשם שרה שנתקע לה קוץ בעקב.
אני זוכרת שחשבתי ברצינות תהומית בנושא - על מה חשבתי אני לא בדיוק זוכרת,
כי בסך הכל מה כבר אפשר לחשוב על ילדה פצועה עם קוץ בעקב?
על הדם? על חיטוט חד של מתכת הפינצטה מנסה לדוג ללא הצלחה את הקוץ האכזר מבשרה?
אז ככה חשבתי עליך היום .
את פשוט קוץ בבשר, וזו מחמאה דווקא.
את כל כך מציקה. את כל כך תקועה לי פתאום כל פעם שאת צצה , מזכירה לי שבכלל לא יצאת משם .
לא יודעת בכלל מה אני מוצאת בך- מילא גברים , אני נוטה להכחיש את נוכחותם במשיכת קולמוס אחת.
זה קל . אני לא צריכה לזרוק את זה , למעוך את זה בקלישאות של "הוא לא שווה, הוא מחפש כל אחת , הוא לא חכם ושנון וחתיך שיהפוך לי את הלב " יאללה גם כן.
זה פשוט - את רק צריכה לרצות את מה שלעולם לא תוכלי לקבל.
לקבל משליטה יותר מאשר רטיבות זמנית של פלירט חרמנות אי שם בחלציים? מה בדיוק.
את מועכת הכל כמו נייר ספוג שתן ומשליכה מאחורי גבך . עד כדי כך הסלידה בך בימים כאלה מתעצמת .
מביטה בניואנסים , פירפורי "יד חזקה" שמחזיקה את כל החולשה בעולם , מחייכת מול כל ניסיון להפגין ידענות ,
צוחקת כמעט בטן מלאה בפרפרי רעל משוחים בסגול מהמם להטעות את האידיוט - על אהבת אמת , התמסרות , כניעה.
אם אתה מנסה להכניע אחר, לשלוט בו , להראות לו שאתה יודע יותר ממנו מה נותר לך לגלות בו ? איך תתן לו לצמוח סביבך כצמח מטפס?
מה אתה מבקש ממנו כשאתה דוחק אותו לוותר על עקרונותיו ולצייר אותך כאלוהים חיים - לא לתת לו לגלות את אלוהים בעולם שבכל מילה שלך , בקנאות שלך , ביהירות שלך ב...
זה כל כך מסנוור שאני צריכה להחניק את היד בפה לצרחה שממשמשת לבוא.
אני מחניקה אותה מעלפת אותה ואז את קופצת לי מול העיינים , זונה שכמותך . אני רוצה לומר לך.
אני מצליחה להמם הכל , לנשום עוד נשימה , לחייך חיוך ילדותי ותמים ואת מזכירה לי שיש דבר שנקרא תשוקה,
נימפה מנוולת ואת כל האטימות עוקפים נחשים לוחשים של אש מהבטן אל החזה ואני מתנשפת , מתייסרת -
מוסרת לך עוד רגע את כולי ועוצרת , עוצרת רגע לפני . לתת . מי יודע להעריך . את רק תברחי . כמו כולם .
את לא תראי אבל לעזאזל את כל כך מעניינת אותי. ולמה למה זונה ארורה.
זה השילוב , השילוב של הזמן .
נחבטת בי בכל כך הרבה צבעים , וכל כך הפוכה. זה משגע אותי - למה את לא נאמנה למילותיך ? .
ואני בדרך כלל שונאת התנהגויות כמו שלך , לתקן אנשים על שגיאותיהם , לזרוק באמצע דיון במקום איזה הסבר מנומק, מסורק, מהודק -
"ילדותי" ,"חשוך" . אני בזה לזה אני יורקת על זה . אני רוצה את הבשר. אני רוצה את החדות . של הכל. אני רוצה להיות מסוגלת לשמוע אותך דוחפת את עצמך לקצה המחשבתי שלך ומסבירה לי בדיוק למה ואיך בלי התחסדות , בלי לסמוך על גדולים ממך , בלי לכבד מסורות עתיקות - בלי לעצום עיינים . זה כל כך בוער בי הכעס הזה .
ואת בשלך , קוץ בבשר, מזכירה לי שאני מדממת , מזכירה לי שלא תתני לעשות צעד אחד ישר ואני מדדה , מחביאה,
את הצליעה המחורבנת שלי. אף אחד לא רואה נכון ? אף אחד לא רואה שאני פגומה מהיסוד . נכון ?
שאני מהדסת ככה כמו שיכור . רק בגללך . רק בגללך .
אבל אני יודעת בדיוק מה זה , כי אני רואה את הפער בך ובוודאי אם הייתי אומרת לך היית אומרת שאני מדמיינת .
אבל אין לך מושג כמה זה גורם ללב הקרח שלי להשבר, להסדק , גם אם כולם חושבים שיש לו דופק.
כשאני רואה אותך מתנשאת ככה ואז פתאום בשקט כשאף אחד לרגע לא שם לב אליך מחייכת מהשטות הכי קטנה , מחפשת את האמת הכי תמימה בלי שום ניסיון למחוק את האחר כשהוא הוגן, כשהוא בשלו , כשהוא נהנה מעצם קיומו . אני מרגישה את הלב שפועם לך שם ואני נמסה . ממש נמסה. מרגישה את הצורך שלך לחזות הזו - לבריח הנעול של ... תסלחי לי על הקלישאה .של גנך . של הכוס שלך . כן . בדיוק שם.
הפער בין הכפור המדומה , הזה , השנאה היוקדת והשמחה הכל כך פעוטה , תמימה , ישרה .
ולא מתוך תבוסה. פאק יו . אני מדמיינת את הגוף שלך חם , מתפתל בזעם בין הסדינים .
אני מדמיינת את מה שכתבת - איך את מביטה בעיינים שלה , חסרת מודעות , מתקתקה וכובשת את הסירוב העיקש שלך במילה קטנטנה , במבט ענק שתולה בך זוג עיינים פתוחות .
ואני יודעת שזה לא מהיום , וזה כל כך מוזר לי . כי אני יודעת שכבר מהדקה הראשונה שאני קוראת אותך אני פתאום מרגישה את הדבר המועט הזה שאני בדרך כלל מרגישה לגברים או לגברים שמתחזים לנשים . כן , גם זה קורה.
והיות ותמיד ידעתי לזהות זאת כאמתלה לעוד זיון ותמיד צדקתי כשהנחתי שאין שם שום דגדגן (לא שזה משנה) ,
אני מרגישה שזה משונה . למה שאתעניין בך. כן , בסדר - אני אוהבת גם נשים . אבל צריך להיות ממש ממש חזק בתוך הלב שלי בשביל זה . אבל לא . אני רוצה להכיר אותך . אני רוצה לדעת איך את נראית . אני רוצה להביט בעיינים שלך .
אני רוצה למסור להקשיב לך . אני רוצה... אני רוצה דברים שאין להם מילים .
אני רוצה שתהי הקוץ בבשר שלי , אני רוצה שתגרמי לי לדמם , אני רוצה לכתוב עליך שיר כשכל זה יגמר.
אני רוצה שלא תשכחי . אני רוצה לאכול אותך חיה . אני רוצה לראות אותך מחייכת כשאת גומרת .
אני רוצה להריח את הריח החריף של גופך נמהל בשלי. אני רוצה להבין מה ומי את .
למה למה למה הסתננת פתאום ללב שלי .
ואת כל כך בודדה בזה , ואני חושדת בלי הפסקה שאגלה שיש לך ז' וזה עדין לא ישנה אבל בכל זאת הקסם בראשוניות הוא משהו שאין לו תקנה . גם אם המידה מתבררת אחר כך כמעט כמצחיקה. כי את אומנם לא הראשונה אבל אני מפחדת מבנות מינך. אני לא מבינה אתכן . הגם שאתן אני ואני אתן ואנחנו חולקים הרבה יותר מקו דמיון גופני. אני לא מבינה אתכן , הכתן אותי , פגעתן בי , ירדתן לחיי, השלתן את עורכן , הפכתן את נאמנותכן , שטפתן אותי בארס שבקע מהלשון המטונפת שלכן, שרפתן אותי שוב ושוב . עד שכשהחזקתי לאחת מכן ביד היא שרטה אותי חזק ועמוק בפנים . לא בלב . כי סגרתי . מה אתן בכלל . מה עובר לכן בראש. למה אתן נעות ככה , גמישות , לוחשות, שקועות בעיינים עצומות ברדיפה אחרי עוד איזה והוא "ימשול בכן" . למדתי לשמור מכן משמר. להתייחס אליכן כדבר קיים, לפעמים להחליף מילים . יש לכן מושג שכל השדים בעולם קשורים לחזה , לכוס , למיצמוץ השפתיים , לגניחה הקטנה שבוקעת מכן.
זונות ארורות וסרסורים טיפשים . מה את חושבת שתמצאי בי אם תאהבי אותי.
מי את חושבת שאני . אני צוחקת. כי אין לי את המגן של הזיקפה שלך מעצמך . הלוואי .
אני עושה לעצמי אצבע משולשת ישר לתוך התחת , המוח , הפה . למה זה חשוב ? .
אני לא יודעת. אני אשבור את עצמי לרסיסים לפני שאני אוכיח לך כמה אני נפלאה .
גברים . נשים . כולם כבר הפכו להיות ריצודים מהירים ,הבלחות בחלל , בלי סדר בערבוביה איומה .
אני לא טורחת לחפש בכם משמעות כבר. לא לא כי אני טובה ביותר . זה בדיוק מסוג התסבוכים שמעלים את הכאב עוד יותר .
כי אתם לא . אני מחפשת את הכלום המצמית . וגם בזה חדלתי לעסוק.
את יודעת . אם הייתי נותנת לך את האישונים שלי לרגע היית עולה באש. כמה שאת חושבת שאת יודעת היית צווחת .
כמו חזיר שחוט . אני זוכרת הכל, כל חוסר צדק. אני זוכרת איך הילדים בעטו בה כי היא הייתה הבת של. כי היא הייתה נמוכה .
אני זוכרת איך היא ניסתה לשכנע אותי שהדרך לשלטון עוברת ברמיסת החלשים בשביל החרא שהיא מכנה לו חברה .
אני זוכרת איך השחומה השרירית בבריכה הרימה אותי מבגד הים ולחשה לי באוזן שהיא תראה לי מה זה ... שיש אנשים שהיא מחבבת ולהם מגיע הכל אבל אני חלאה והטביעה אותי עד שהריאות שלי צרחו . אני אראה לך איך הילדים הצביעו עלי כששאלו את מי שונאים - אני שלא פציתי פה מעולם על איש. אני אראה לך איך הן השלימו כשהפגשתי בינהן והתאחדו להיות החברות הכי טובות בלעג לזו שניסתה רק לאחות את השברים של החברות שלהן. אני אראה לך איך הן הצביעו על המורה הנבוכה וצחקו וצחקו ומחאו כפיים וקפצו על השולחנות והצחוק התגבר כשהיא בכתה. אני אראה לך איך הם התנפלו עליו כמו בהמות - משחרות לדם כי היא צרחה שהוא אנס אותן ואיך הן פוצצו אותה בכתר מילים ועשו מהכל מטעמים - עם הריר הנשפך . איך לא היה אכפת להם לא ממנה ולא ממנו . איך הם דוחפים ויורקים כדבר בשגרה , איך הם רוצים ומעריצים רק את הרשע . איך הלב הרקוב שפועם בעולם הזה הוא רק חידלון, מוות , פוזה , שנאה , אימה , לעג והכל במסווה מטריף , משוגע, סכיזופרני של טוב שהוא רע. אני אראה לך את עולם המראה שבו את חיה . ואחתום . ואשכח . כי אם אתה לא שוכח אתה משתגע.
אני אראה לך שאת לא שונה מזה . שאת כזו ואת תלמדי לייעל את עצמך לאט לאט , שחיקה אחרי שחיקה של השיניים עד שהחיוך שלך חד מספיק לטעמם , עד שתהני מהציד - תריחי את הדם ותחשבי על הגופה הנצלית. אני אלמד אותך לטרוף באמת . לשכוח באמת . לשנוא באמת . לאהוב רגע קל של חסד כמוך . טיפשונת יפה שכמותך . אולי תלמדי אותי . כל כך הרבה מילים והצהרות .
אני אראה לך עצב קפוא שלא חשבת שיכול לעמוד שם, אני אצביע לך על הלב שבמעיין ולא אהיה הוא.
את תדעי כמה אני קטנה ועלובה בדיוק כמו שאני . מפחדת כבר? זה טוב שלא תדעי זאת לעולם .
כי אין לי מה ללמד אותך . אני רק רוצה לצעוד בצעדים שלך , להראות לך איך הגזרה היפה שלך (כי היא יפה ולא משנה כמה את שוקלת)
יוצרת מלאך בחול . אני רוצה להראות לך שיש עולם מחוץ לעולם הזה . שפועם בך . אני רוצה להראות לך את החיוך של בוקר כשאת ממוללת עלה יבש ומתפצח ואני מציירת אותו עם צבע פחם ונותנת לך לבחור את צבעיו ואנחנו יוצרות.
את יודעת ליצור ? ביחד? את יודעת לחוש את נעימת קולו של אחר ולהתענג עליה ? את יודעת להתעכב על כל קמט צחוק שלו , על כל עצב רך וחד בעיניו ולהשתוקק לעוד ועוד מזה? את יודעת לחוש רחוקה ממנו רק כדי לחזור לחזקתו ? . את יודעת לפתוח את ליבך ?
אבל לא. אני לא באמת מספרת לעצמי שקרים .
אני רוצה לקחת אותך מכאן, אני רוצה ללמד אותך עולמות אחרים .
אני רוצה ללחוש לך שאם את מתבוננת בענבר אדמדם ושמה אותו לפני השמש יש לך ים גלקסיות זוהרות , ניצנוצי כוכבים ולכל אחד מאלפיהם אקרא בשם שתבחרי .
ואני יודעת , יודעת שאולי את לא שישית מכך , שאולי את בכלל לא בכיוון הזה (מלאה בכל טוב אין ספק כמו כל אדם... )
אבל לא בשבילי . אני נזכרת בבכי שלו אתמול כשהוא היה שיכור וזה מחזיר אותי למציאות ולהבנה שאני כלבה מסריחה .
גם כשאני לא מנסה. זה מזכיר לי למה אין לי שום קשר וחוט ידיעה עם בני אדם- רק משיכה קלה של חבל נידונים למוות שמוביל לתהום חשוכה. אבל יש עוד זמן יש עוד זמן .
אני לא מצפה ממך לכלום , די במתיקות המחשבה, בכתיבה, בדמות המעורפלת של מישהי שמעוררת משהו יפה וקדמוני, פראי ולא מתפשר כדי שאחייך לעצמי , כדי שאגע בעצמי . אולי אפילו בלב לשם שינוי . כמה צפוי ? הא?.
ואת יודעת מה נפלא, לפחות כרגע, לפחות בתחושה . שאני לעולם לא אומר לך רמז מזה .
אני סיימתי. מזמן .
וטוב לי . טוב לי לא להיות נאהבת .
כי גם אם יזרקו עלי את כל מילות החמדה עכשיו , זה לא יכול להספיק עוד, זה לא ימחוק, זה לא יגרום לי להאמין בכם . בי . במה שיכולתם להיות .נועדתם להמריא, נועדתם לצלוח את המופלא ,נועדתם לפעור את הפה מול חוכמת העולם , חוכמת האדם , ערנים לכל תנועה .
נועדם לרעוד מול התשוקה. לבכות את שברה ולחפש בשברים האלה השתקפות מדויקת יותר של האהבה הזו ,
אין בכלל לזה עדין מילים ולא יהיו . ובחרתם . במה בחרתם .
העולם הזה שיצרתם , שיצרנו , שהריתם . זה הטוב ביותר שלכם .
צוחקת מחכה לאגרוף בבטן .
איך הוא אמר לי . כולם מעיזים לחלום , על חרא. אני מקווה שכל חלומותיכם יתגשמו . אני מקווה שלא תראו בעדם .
אני מקווה שאהיה ככה בדיוק. אבל לפעמים אני מועדת. לפעמים יש לי תקווה להיות יותר מחרא קטן .
בגללך . אני מקללת את קיומך .
(זה יעבור)
הרי תסבי את מבטך מלהט עיני, הרי תגרדי בראשך במבוכה , הרי תברחי אל עמימות הומור מול הכאב והתשוקה הפראיים שלי , הרי תשקיפי אלי מרוחקת - זה יפה אבל... מה לך ולזה. ואת צודקת. מה לך ולזה . מה לי ולזה. אני מרכינה ראש במבוכה מפני כל חמימות חולפת של יד חמה , של שמחה פשוטה וחושקת שיניים . אפילו המילים שלי לא מגרדות את מה שפועם מתחת כל זה . ואם זה לא מגע. אז מה לי ולמחשבות גדולות ...
ואת יודעת מה היא האמת ?
אני רוצה לשאול כל כך הרבה פעמים כמו בשיר :
"
So you found a girl
Who thinks really deep thougts
What's so amazing about really deep thoughts"
האמת היא שכשאני אפסיק לדבר את תראי הרבה יותר טוב למה את חיה .
כשתפסיקי לחפש ולשים לב לכל פרט ופרט .
כשדיבוק הדידקטי המחורבן יעלם ויופיע אדם. את תבלעי את זה ולא תשימי לב .
יש לך 25 סנט וקרקר את חושבת שזה מספיק להביא אותנו לגן עדן? . אני חושבת . אני חושבת.
אז מה את חושבת שאני עושה כל חיי ? למה את חושבת שהיד שלי שלוחה ומפשפשת לך בתחתונים ,
מחכה לסומק, ולעיינים כבדות מהנאה? מה את חושבת שאני מחפשת יותר מהדממה .
תיהי לי לדממה? תיהי לי לשגרה? תיהי לי לאישה? .
אני לא חושבת .
והנה לך -
זה הכל...
