התחלנו בעדינות , אתה משותק מכאב שוכב בחשכה ואני שולחת אצבעות מהססות , מטופפת על שריריך ומעסה נקודות תורפה לוהטות קרוב לעורף.
התעוררת ומשכת אותי קרוב אליך פותח את ידי ומצמיד אל המיטה ,מתרפק ומתחכך בי ואז משחרר שוקע לעצמך. אל הבולען השחור של שרעפי חלומותיך כמו לא הייתי בכלל.
נצמדתי בכל הכוח עם הישבן אליך שתדע ודחפת לי פתאום 3 אצבעות מאחור ואחת מקדימה כמו מבחן לכמה נחוש הישבן הזה להתפורר לתוך זיעה ואנחות כבושות.
והנה 3 והנה 4 והנה אגרוף שלם. זה כואב.
וחיכינו לראות מה יעלה מהגוף המלופף של שנינו זה בזה נושמים קצובות ומתנשפים. אז הרפית והעברת יד עדינה ומדגדגת במורד גבי ואני נרתעתי לאחור עם מבט זועם. אתה יודע שאני מתעבת דגדוגים שמעט המגע העדין ביותר מקפיץ אותי לשמים וחותך אותי כמו ברק. שזה הכאב היחידי שאני לא מסוגלת לעמוד בו.
אתה פותח את רגלי לפתע מייצב את עצמך עם הלשון בתוך התמצית הלחה שבי , הורדרדות המלעיטה כבדות של עיינים טרוטות ורכות ,לאות מסופקות. אתה מלקק בקצה לשונך, במקום הכי רך וגמיש שבו קצות העצבים כמו סכינים מושחזים חורטים את פנים ירכי ואני מתחננת שתפסיק. "זה כואב!" אני כבר עם דמעות ואתה עוצר כשאני כבר על סף בכי.
עולה מצמיד אותי אליך מאחור , נושף באוזן ותוך כדי דגדוג עדין (שורףףף!!!) נוסף נושך את האוזן שלי בכוח ואני מרטיבה לך מזרקה על הסדינים.
רציתי להשתין לך בפה ולא יצא.
אז שתדע שבפעם הבאה שתכאיב לי זה מה שאני מתכננת לספוג בפנים הרטובות שלך לפני שהדי הגמירה שלי והזרע שלך שנקרש בשיערי ישמשו כעדות אילמת למתרחש.