אז ברחת לתל אביב כדי לחוות משהו שונה
כדי לחיות יותר על הקצה
כדי להרגיש יותר חי
כדי להכיר אנשים מעניינים
כדי לבדוק את הגבולות שלך
כדי לבטא את האותנטיות שלך
כדי לפתוח את הראש
כדי לדחוף את הרצונות שלך
כדי להגשים את החלומות שלך
אז לא,
אתה לא צריך לחיות במקום שבו כולם מיוחדים כדי להוציא את הייחודיות שבך
אתה לא צריך אנשים כנים סביבך כדי לבטא את האותנטיות שלך
אתה לא צריך לחיות בסצינה של פאבים ומועדונים כדי להרגיש חי
אתה לא צריך אנשים עם ראש פתוח כדי לפתוח את הראש
אתה לא צריך אנשים "מצליחים" מסביבך כדי לדחוף את עצמך להצליח
ובטח שלא עם המחירים הזויים האלו על השכ"ד!
כאילו רבאק,
אני לא צריכה לשלם פי 2 כדי להרגיש מיוחדת , אותנטית וחיה.
אני יכולה לבטא את הדברים האלו בעצמי גם בלי סביבה שתעודד את זה,
אני לא צריכה אישור של אף אחד כדי להיות כל הדברים האלו ואני לא מבקשת שאנשים יעשו לי חיים יותר קלים.
החיים הם מה שאתה הופך מהם, ואולי במקום לחפש מקום שיגרום לך להרגיש בבית, אתה צריך לשנות גישה ולהפוך כל מקום שאתה מגיע אליו לבית.
עם זאת, תל אביב אף פעם לא הייתה בית בשבילי.
אף פעם לא הרגשתי בה רגועה.
העיר הזו מורכבת ברובה מאנשים שהעתיקו את עצמם אליה מהארץ ומהעולם ופחות ממקומיים.
רוב האנשים שעברו אליה רצו לפרוץ בתוכה.
לבלוט, להשיג, להישמע, להיות.
אמנם זה הטבע האנושי אבל בתל אביב נוצרה בועה כזו שדוחפת אותך כל הזמן להיות הגרסא הכי טובה שלך , מהפחד שתיבלע בין כל הצבעים שיש כאן.
אני רוצה להיות הגרסא הכי טובה שלי מתוך רצון טהור, ולא מתוך לחץ שהחברה מפעילה עלייך שלא במודע "להיות מישהו".
תל אביב היא פרדוקס אחד גדול.
אנשים בורחים אליה כדי לא להיות שבלונה ובסופו של דבר הופכים להיות שבלונה של המודל התל אביבי.
אל תתנו למראה החיצוני להטעות אתכם, אמנם זה נראה כאילו כל אחד בצבע אחר אבל בסופו של דבר כולם נשאבים למרוץ של כסף, סקס וריגושים.
אין פלא שתל אביבים הולכים לישון כל לילה בתחושה של ריקנות ובדידות(גם אני הייתי שם).
יש פער כל כך גדול בין מה שאנשים מציגים לבין כל החוסר שקיים בפנים, עד שתחושת הבדידות הופכת בלתי נמנעת.
ולא, אתם לא בודדים כי אתם רווקים, אתם בודדים כי אתם חושבים שאתם חיים את החלום , בזמן שאתם חיים לפי סטנדרטים של אנשים אחרים שקובעים לכם איזו עבודה נחשבת מכובדת, איזו מוזיקה היפסטרית הכי מגניבה, איזו הרצאה מרתקת כולם חייבים ללכת לשמוע, איזו מסיבה הכי שווה ללכת אליה,כמה כסף אתם צריכים להרוויח כדי לשרוד, כמה יוגה אתם צריכים לעשות, כמה קעקועים אתם צריכים שיהיו לכם, כמה טוב אתם צריכים להיראות..
וגם הכלב היקר שאימצתם ואין לכם זמן לטפל בו כי אתם כל היום בעבודה אז אתם משלמים לדוג ווקר שיצא איתו במקומכם, לא ממלא את החלל שנוצר בכם.
על פניו תל אביב נראית כמו עיר שמתנערת ממוסכמות חברתיות ומתנגדת ללכת עם הזרם, אך מכיוון שה"מרד בחברה" כל כך מוקצן בעיר הזאת, הוא יוצר מוסכמות חברתיות משל עצמו שתופסות רק בתל אביב וקובעות מי ראוי ומי לא.
אני מישהו מעצם קיומי, ואני לא צריכה טייטל כלשהו כדי להרגיש שאני שווה מספיק.
אם הייתם פותרים את מצוקת הדיור ואת המחירים המופקעים על מוצרי צריכה בסיסיים , אולי היה לנו על מה לדבר.
בינתיים, מבחינתי תל אביב זו אשלייה.
זה מירוץ העכברים שכולנו מכירים, רק שהוא מוכפל ומורגש בעוצמה הרבה יותר גבוהה.
אתה לא יכול להיות הגרסא הכי טובה שלך כשכל מה שאתה חושב עליו זה איך לסיים את החודש מבלי להכנס למינוס.
שלא תבינו אותי לא נכון, יש אנשים שהעיר הזאת עשתה פלאים בשבילם ודחפה אותם קדימה למחוזות חדשים.
אני מלכתחילה אף פעם לא הייתי מוקסמת מטייטלים ובטח שאני לא מעוניינת באחד כזה לעצמי.
אותי מעניין מה יש לאדם לתרום לחברה מהערכים שלו , פחות מעניינים אותי אנשים שמנפנפים בהישגים, תארים וכסף.
רוב האנשים מגיעים לתל אביב בציפייה שהעיר תהפוך אותם ל"מישהו" , וכשאתה כל כך מתאמץ בלהשיג אתה שוכח שבאת לעולם גם כדי לתת.
וכשאני אומרת לתת, אני לא מתכוונת לזמן, או כסף, או להרים לאחרים כדי להרגיש טוב עם עצמך וליצור קשרים חברתיים,
אני מתכוונת ללתת משהו אותנטי מעצמך לעולם, לשפר אותו קצת, להפוך אותו למקום קצת יותר נעים לחיות בו.
אז אולי במקום לשאול את עצמך מה תל אביב יכולה לעשות בשבילך, תשאל את עצמך מה אתה יכול לעשות בשביל העולם.
תחשוב בגדול, ותסתכל מעבר לעצמך ולאגו שלך.
בתאכלס, אם הייתי צריכה להשוות את תל אביב לסם,
תל אביב לגמרי הייתה קוק - היא פשוט אגו טריפ אחד גדול.
לא מפתיע אותי שכולם מתחילים ומסיימים את הלילה הכה מטורף והתל אביבי שלהם עם כמה שורות ודם מהאף.
אז, תודה לך תל אביב.
נעמת לי מאוד, חוויות מדהימות, אנשים מרתקים שכמה מהם באמת נכנסו לי ללב.
אבל אני לא מוכנה להיות עכבר במירוץ.
לא מוכנה לוותר על עצמי כדי להיות שבלונה של מישהו שלא רוצה להיות שבלונה.
נפגש כשאבוא לבקר בדאנג'ן.
