אמש התעוררתי מסיוטים בציפייה להיום. והיום - הם התממשו. אירועי היום האחרון פשוט לא מניחים לי לישון.
מרבית הילדים מאמינים שהם יצירתיים מאוד. מרבית המבוגרים סוברים שאין בהם יצירתיות כלל.
אולי אנשים מפחיתים בחשיבות היצירתיות, על אף שידוע שהיא הכרחית בעולם המתאפיין בחדשנות תמידית. מה הבעיה של כל כך הרבה אנשים שהם לא יצירתיים? ולמה הם ממהרים לשלול יצירתיות רק מפני שאינה מתאפיינת בתבנית המוכרת להם? מדכא.
עברתי כל כל הרבה מזה, תמיד בהצטיינות. לא יודעת מה קרה היום. לא יודעת להסביר איך הם לא רואים מה באמת עומד מאחורי זה ומפספסים אותי. לרוב אני מצליחה להעביר את המסר גם לזרים בעניין זה. היום נכשלתי.
אולי אני צריכה לשנות מן היסוד את גישתי שהובילה להתפתחות המקצועית שלי. או אולי הם צריכים לשנות את גישתם כדי שנוכל כולם יחד להתמודד כראוי עם האתגרים המיוחדים במינם של החיים כקידמה.
התברכתי בעובדה שרבים הם תחומי העניין שלי. כמעט בכל תחום אמצא נישה שמעניינת ומסקרנת אותי. עם זאת, בחרתי מבחינה מקצועית להתמקד בכיוון מסויים כי אמרו לי שאני טובה בו. מאוד אפילו. מעבר למה שציפיתי בעצמי. מעין "כוכב עולה" כמו שאומרים. שגם בתחומי המצומצם, הורחב היקף הפעילות והעשרת הידע שלי לזרועות רבות ומגוונות.
חלק מהאנשים היצירתיים ביותר בכדור הארץ לא היו תלמידים טובים. הרבה אנשים עוסקים בדברים שאינם מעוררים בהם עניין, אך ישנם מניעים אחרים. לעיתים הצורך בביטחון כלכלי, או כדי לרַצות את בני המשפחה והסביבה, ויכול להיות שפשוט לא מצאו את המקום שלהם, זה שבו הכישרון הטבעי נפגש עם ההתלהבות והלהט.
אני מבינה את מי שמתעקש לעסוק במה שמלהיב אותו ומרגיש שהוא חדור השראה וחווה סיפוק והנאה מעבודתו. גם אני חווה סיפוק ושאפתנות בעבודתי במידה מה. אך ההנחה שהעבודה צריכה להוות הגשמה עצמית היא מופרזת בעיני. הדגש הינו התרומה שהעבודה מספקת לי. יתכן שזה אורח החיים שהייתי שואפת אליו, או היכולת לשלב בעבודה זו המשכיות להשכלה בתחומים נוספים... כל אחד לפי ראות עיניו. השאלה היא איך לממש את התשוקה האמיתית בדרך מלהיבה ומספקת. ותאמינו או לא, זה לא חייב להתקיים בזמן העבודה.
ואם כך, אז למה היום הזה ארוך מתמיד. אולי אני טועה.