תעצרי באדום, סעי בירוק, תכפתרי עד לפני הכפתור האחרון, תדברי בנימוס, במיוחד לבוס, תחייכי כשצריך, תדברי כשתורך, אל תידחפי בתור, תהיי סבלנית, תהיי סובלנית, תשתפי פעולה.
וזה בסדר, ״אני בחרתי בזה״, אומרת הנמלה, ו״זו בחירה שלי, רק שלי״ אומרת הדבורה, וזו עם כיסוי הראש, וכל ילדה שחונכה להיות ילדה טובה.
..
בשעות הבוקר, כשאני יוצא לטיול-הליכה-אימון, לכיוון הים, אני נושם את המלח, ונושף חזרה. אני משתדל בדרך, מתישהו לעשות משהו משלי, תנועה בלתי סבירה, לקפץ תוך כדי, כמה צעדי ריקוד למוזיקה שרק אני שומע, משהו בלתי מקובל, ככה בקטנה.
נדמה לי שזה חשוב לשמור מעט מעצמך, לא רק בשקט של הבית. אלא גם בפני הכל וכולם, חסרי החשיבות שאנחנו מניחים שאכפת להם אם נעשה כך או אחרת. וזה כמובן לא נכון בעליל. אנחנו שנייה במבט שלהם. בדיוק כמו שהם שנייה במבט שלנו. אולי נחייך אולי נתעלם. בוודאות נשכח. עדיף לקחת שניונת של חופש.
ואת. תמצאי מקום להיות חופשיה לגמרי. לעשות בדיוק מה שבא לך.
ואני אמצא לך מקום אחר, לעשות בדיוק מה שבא לי.
הרמוניה.