אני עץ נופל ביער

אין דבר מענין פחות מזיון עם אדם זר. אני מבין שזה לא נכון לכולם, והיתה גם תקופה שזה היה מאוד לא נכון עבורי. אבל דברים השתנו, או יותר נכון אני השתנתי ודברים חיצוניים לי - פחות. כל אחד והמסע שלו, ומשפטים שחוקים אחרים. אותי מעניינת הידיעה והציפייה. ההיכרות המוחלטת. החדירה אל תוך פצע פתוח. שלי, שלה. שלנו.

מה יותר נפלא מלהתרגש מאצבע שעוברת בזהירות על צלקת ישנה?

--

לאחרונה אני קורא וחושב הרבה על סטואיות. אותה תורה פילוסופית יוונית שמלמדת מחשבה פשוטה והגיונית. וגיליתי שהרבה ממנה מאוד שימושי עבור, לתקן את עצמי ואת המחשבה שלי, לחזק חולשות ולהפסיק להיאחז בתירוצים. אבל זה יותר מזה. זו פילוסופיה שימושית.

למשל, המשפט הנפלא של מרקוס אורליוס (שיש לו אינסוף משפטים נפלאים):

"if it's bearable then bear it".

מה נכון יותר מזה, כשאת נחנקת מהזין שלי ואני לוחץ את הראש שלך למטה?

ואל תשכחי להישיר מבט אליי.

זה לא סטואיות בהכרח. זה פשוט מחרמן.