לתהות לנצח מה זה להחסיר פעימה וחצי נשימה?
או לחיות בשקט?
מה זה שקט בכלל?
נועדנו לא להרגיש שלווה בשום מקום?
קוללנו לסבול מכל בחירה?
לפעמים בא לי לצעוק כמו ילדה קטנה...
לפעמים בא לי לשתות ולעשן ולשתות ולעשן.... עד שיבואו צבעים שמחים לתוך אישוניי, ורוחי שוב תהיה טובה אליי..
וכל מה שאני רוצה זה לקחת לך את היד ולרוץ מהר עד שניפול, וכשנקום נבין הכל.
ואז אני אסתכל לתוך עינייך ואחוש אותך עוטף אותי ומגן עליי רק ממבט. וארצה להיכנע לך שם על הכביש החשוך ולהתמסר לך לנצח.
הלוואי ותבוא ותגיד לי מילים שכל חיי קיוויתי לשמוע.
שכל חיי אוזניי וליבי וראשי ובטני וכל הווייתי חיכתה וציפתה לספוג ממך.
ותסגור כבר את המכסה על הספקות שקיננו בתוכי כל השנים.
ותשחרר אותי כבר לחופשי. כי חנוק לי פה ואני עייפה מהדרך. היא ארוכה ומסובכת ומבלבלת ומלאה באבנים חדות. וקשה נורא לעבור אותה בתוך תלבושת כבדה שלי היא לא שייכת...