ערפל על הכביש

רוצה שתדע שאהבתי עד כלות וקיבלתי חזרה. ואיך שנפלתי לרגליך טרופת נשימה, אתה רכנת לעברי ושלחת לטיפה. ואז כשהיה קשה רצתי לעברך בחושך קר ואתה כרכת את זרועותיך הבטוחות סביבי והענקת לי שקט. ואני בתמורה הקשבתי רוב קשב לכל מילה שירדה לכיווני ובלעתי בשקיקה כל בקשה שקטה שלך אליי. וצייתתי בלי להילחם בך כלל. וההתמסרות שלי אליך זרמה ממני בטבעיות כמו ריקוד עלים על העץ ברוח סתיו. לפעמים אני מחפשת אותך בכל מקום שאפשר למצוא בו אפילו רמז. פעם נתת לי חתיכה של חוט אדום ששיחקת בו באצבעותיך. וקשרת לי אותו על הזרת. ואמרת לי, כל פעם שיהיה לך קצת קשה תסתכלי על החוט המלופף לך על האצבע ותדעי שאני איתך אז את חזקה. אז אני מוצאת את עצמי יושבת עכשיו על המדרכה מול הבית שלך כשאני יודעת שאתה בארץ רחוקה, יושבת וממוללת את החוט הבלוי וחושבת. חושבת עליך. מסתכלת על הכוכבים ומתפללת אל השמים שמשהו יגרום לך להבין שאני חסרה אותך, כל רגע שאני לא על הרצפה מולך. ופרקי ידיי מרגישות ערומות ללא הכבלים שלך שמרתקים אותי לתנוחה הרצויה עליך. פעם לשולחן. פעם למיטה ,פעם לרגליך. ופעם סתם זרוקה באמצע הסלון הגדול שלך וידיי קשורות מאחורי גבי. ואתה, בעניינך...
יכולה לשבת שעות מול ביתך בחושך עד שתיתן לי להיכנס. עד שתושיט את ידך אליי ותעטוף אותי ורגע קטן אחד אחרי כבר תוריד אותי בתנועה מוכרת אל הרצפה ותאחוז בחוזקה בשערי ותוליך אותי כך עד לחדר המיטות. ושם תשליך אותי על המיטה כמו הייתי בובת סמרטוטים, בזמן שתבחר לך בסבלנות, באיטיות ובשתיקה, מתוך הארון הגדול שלך את כל מה שישמש אותך להנאתך.