ערפל על הכביש

צריכה שתעטוף את כולי עכשיו. צריכה שתרד על ברכיך בשבילי ותבין שאני שבירה כמו פסל ברבור מזכוכית עדינה. 

ההדחקה היא אם כל הפשעים שלי ואני משלמת ביוקר. 

החרדות משתלטות על יומי ואני לא מצליחה לנשום. 

איך כולם מצליחים לעבור חיים שלמים בשלווה אני שואלת אותך כשאתה מתיישב על הרצפה לידי ומלטף את פניי.

הלוואי והיינו פשוטים אני לוחשת בייאוש ופניי לרצפה. 

אתה אוחז בי בידך הגדולה  ומבטך הופך קשוח. שלעולם לא תגידי זאת יותר.

את יפה ומדהימה ומה שכל כך מושך אותי אלייך שוב ושוב זו המורכבות והסתירות והניגודים והדילמות. ברגעים האלו שאת שם מסתכלת על איזה אופק נעלם ומתכנסת לתוך עצמך... כמה הייתי רוצה לשבת שם לצידך בתוך מחשבותייך ולהחזיק לך את היד.

בחלומות שלי אתה לידי כל הזמן מחזיק לי את היד ומוריד אותי לרצפה ומביט בי מלמעלה ואני שקטה ושלווה ושלמה.