ערפל על הכביש

קשור אותי. אהוב אותי. התייחס אליי. התעלם ממני. אם לא היית הופך את הכל לכל כך טבעי ונכון, הייתי כבר כנראה משתגעת. כמה ששונאת כאב ככה אוהבת. וכמה שתכאיב לי יותר כך אחפש את הדרך חזרה אליך. איך אפשר להסביר את כל מה שמתחולל בראשי. כל מה שבא לי זה את השקט שלרגליך. שם לא צריך להסביר דבר. שם הכל ברור ונכון ואמיתי. כמה שאני אוהבת את הרצפה הזו למולך, הקשה, המנחמת. להביט עליך מלמטה, לתת לך לחשוב על הכל, להחליט,לכוון, להוביל. כי אתה כל כך הרבה יותר מהדבר הקטן הזה שנמצא שם לרגליך. אתה הכל. חולמת על כף ידך הגדולה אוחזת בצווארי. משתקת אותי. שמה אותי במקום הראוי לי ומיד אח״כ מנחמת אותי בליטוף עדין על שערי. קח אותי אליך אני מתחננת כל פעם שאני רואה אותך. אבל אתה לא מסכים ושובר את ליבי. אני יודעת שאני לא מספיק טובה. ואתה, ראוי לטוב ביותר. אני יודעת. אבל כמה עוד תוכל לצפות בדמעות העלובות שלי נופלות על רצפת הבית שלך עד שתסכים...