חוויותיה של נשלטת מתחילה

חלמתי בלילה שירדתי עשר קילו. 

אז קמתי במצברוח ממש טוב ולקח לי זמן להבין למה... 

כשהבנתי קצת התבאסתי.

כשראיתי את התמונה שיצאה לי ברב קו החדש שעשיתי היום, ממש התבאסתי. 

אז בהמשך ישיר למחשבות על דימוי הגוף שלי, קניתי היום כרטיס לפסטיבל "פשוט" - שזה תכלס ארבעה ימי פסטיבל אהבת הגוף בעירום מלא במדבר. 

וזה גם ביום הולדת 22 שלי. 

אז הכל טוב, 

יהיה כיף, 

לנשום. 

היפית מפגרת.

בשנת שירות גרתי במרכז, היה לנו בית גדול ונחמד.

בחצי מהשירות הצבאי שלי גרתי בדירה בבניין גבוה, וחצי בבסיס מרוחק.

כבר כמה שנים שאני גרה מחוץ לבית אבל לא ממש - אשלייה של עצמאות, אבל סופשים בבית וכסף מאמא.. 

אני עוברת היום לתל אביב

קומונה, גרעין

בית אמיתי

באמת עוזבת 

מתרגשת לצאת, 

מתרגשת לנתק קצת את השרשרת שכובלת אותי לאמא שלי. 

מתרגשת.

בהצלחה לי 🌹

אני צריכה זיון.

אבל אחד אמיתי

שממוסס רגשות עצורים

שמוציא אגרסיות ורעש פנימי

אחד ששופך את כל תחושות הבדידות והעצבות והתסכול שצברנו

מלא בכעסים ורגשות שאיבדנו

שנצעק אחד על השנייה בגופינו

אני צריכה אינסטנסיבי

שמפרק כדי להרכיב מחדש

זיון שמאתחל

שפותח לי דרך חדשה

אני צריכה להתנשף ולהישבר 

אני רוצה לצעוק ולבכות ולגמור 

ולנשום

להוציא הכל החוצה

ולהכניס רק חדש

נקי יותר

טהור

נכון.

לקוחה שאלה אותי היום באיזו כיתה אני. 

מצחיק..  

התשובה היא ז' אגב. 

התשובה היא תמיד ז'.

כאב מכלה אותי
בתוך העצמות
בתוך הנשמה
מכרסם לי את הלב.
מנקר לי את המוח.

אתמול בלילה הלכתי לאיבוד בסחרחורת רגשות.
לפני שנה איבדתי חברה, בת קבוצה ושותפה שלי.
חניכים שלי לא כל כך מפעם התאספו והתקשרו כדי לנסות לנחם,
וזה קצת חימם לי את הלב בתוך ים של אבל קר.

אתמול חניך שלי, לא כל כך מפעם נפטר.

ניסיתי בכל דרך להרחיק ממני את הסיטואציה,
להסביר לעצמי למה אני לא אמורה לכאוב,
כמה אנחנו רחוקים,
כי כבר עברו שלוש שנים מאז שהוא היה השגרה שלי.

להדריך זה לפתוח את הלב,
לאפשר לעשרות אנשים שוב ושוב לתפוס אצלי מקום,
וזה מסוכן, וזה מפחיד.
אז זה לא רחוק ממני, גם אם אני רוצה..
זה כואב
והכאב שורף אותי.
נקרע לי הלב מההבנה הזו, שהחניכים שלי עוברים את החוויה הנוראית שעברתי אני.
לאבד שותף לנפש.

היה לי קשה לישון אתמול,
היה לי קשה לקום בבוקר,
וקשה לי לנסוע להלוויה.
ילד בן 19 שפתח בעצמו את הלב לעשרות חניכים משלו.
זה חד. שורף.
אבל.
אבל שונה.
מרגישה שהמוות רודף אותי, מחפש אותי בפינות
מנסה לשבור לי את הרוח, וזה קצת מצליח.

אז עצוב לי,
חץ בלב.

זהו.

חושבת על זה הרבה... 

מה הפלטפורמה הזאת יכולה להכיל מלבד מיניות? 

כמה היא יכולה להכיל? 

מה ראוי? 

אם הייתם יודעים מה עובר לי בראש ובלב עכשיו. 

מבלבל,

עצוב. 

הפנטזייה הנוכחית שלי רגועה. 

פנזטייה שונה מהשאר. 

בפנטזייה הנוכחית שלי, אני כבר אחרי מקלחת, שוכבת במיטה, מעשנת משהו.

בפנטזייה הנוכחית שלי, יש שותף מקסים, שרק רוצה שנהיה יחד. 

הכל רגוע ואיטי. 

בפנטזייה הנוכחית שלי, השותף ההוא נמצא עם הראש בין הרגליים שלי שעות. 

ואנחנו לא במירוץ לאורגזמה, 

לא נואשים לגמירה, 

לא מפחדים לנשום, 

לא ממהרים לשום מקום.. 

רק עונג מתמשך וארוך, 

מרטיט, מרגיע ומנחם. 

ואחרי שאחליט שמספיק, אנחנו נשכב יחד לישון... מחובקים מחייכים ומאושרים מהשקט. 

הצעד הראשון הוא לקום מהספה ולהזיז את התחת למקלחת. 

הפנטזייה תישאר פנטזייה. 

היה לי יום ארוך. 

ההבדל בין כאב לעונג דק מאוד..

והלייזר היום היה כל כך כואב, שהאישה שטיפלה בי הכירה מקרוב את התפתלויות הגמירה שלי, ופרצוף האורגזמה. 

*זונה. לא היה שם שום אפטר קייר.

בקיצקץ, אני צריכה להחליף בחורה לפני שיתפתחו שם רגשות.. 

אני יודעת לבשל 

תחזרו אחריי

(יענו לחזר, חיזור, מחוזרת.  לא לחזור אחרי מה שאמרתי )