כבר שנים שהפנטזיה הזאת בראש שלי. מגיל 16 בערך...
אני קשורה, בעמידה, ידיים למעלה ורגליים מפוסקות. מפוחדת כשגבר חסר פנים צוחק, נוגע ומזיין אותי כשאני חסרת אונים, בלי יכולת תזוזה או התנגדות.
מיותר לציין שהמחשבה הזאת, הפנטזיה הזאת הפחידה אותי לגמרי. כשעלתה לי לראש כשאוננתי ניסיתי להדוף אותה, להתעלם והתביישתי בעצמי כשהרטיבה אותי.
ככל שהתודעה הפמיניסטית שלי התגבשה, כך גם החלחלה מעצמי ומהמחשבות שלי. כן. אני פמינסטית. זאת אחת ההגדרות הראשונות שמייצגות אותי, קצת לפני הטבעונית. שוב כן, אני פמיניסטית טבעונית ואני גם לא פוסלת משיכה לבנות. אני סטיגמה.
בכל מקרה, לפני כמה חודשים, בחיפוש אחר סיפורים אירוטיים שאני כל כך אוהבת, נתקלתי בסיפור בדסמי בהמשכים של בחורה מדהימה שכותבת קסמים. הופתעתי מהכוח של זה עלי, מכמה שזה מדליק ומרטיב אותי, מכמה אני רוצה את זה.
אז התחלתי לקרוא עוד ועוד, חיפשתי, חקרתי והגעתי לכלוב... הרבה לפני שנרשמתי קראתי פה בלוגים, סיפורים והסברים. דברים שעזרו לי לטשטש את הטאבו שלי על העולם הזה ולהעיז לפנטז, להעיז להודות בפני עצמי שאני נמשכת לזה, לתת שם לפנטזיה ארוכת השנים הזאת.
אני רוצה להיות נשלטת! זה בוער בי!
אז נשמתי עמוק ועשיתי את הצעד הראשון שלי כנשלטת, ונרשמתי לכלוב.
על חוויותי ותפיסתי עוד תשמעו
רוז.
