אני עוד מעט בן 28, ואני מרגיש חתיכת זקן. אמנם אני לא מהסוג שכבר גידל קרס ומתנשף אחרי 10 מדרגות, אבל יש משהו אחר שגורם להרגשה הזו.
צעירי-הכלוב, בני העשור השני לחייהם, יסכימו איתי ש-28 זה כבר סבא. ומנגד, זקני-השבט, סליחה ותיקי-השבט, יגחכו ויסננו "פחח.. ילדון".
תדעו לכם, משהו בזמן השתנה, הוא אָץ וּמֵאִיץ יותר מבעבר. אני נכלל במסגרת של דור ה-y, ודור ה-z (או דור ה-ז) שלא כל כך רחוק ממני כרונולוגית, הם כבר מִזַן אחר לגמרי.
הם לא יודעים מה היינו עושים בשביל לראות פורנו, אי-שם כשהתחילה תקופת האינטרנט. הם לא יודעים מה זה קאזה, לא מכירים את החמור של אימיול. הם לא יודעים מי זאת ג'נה ג'ימסון, הם לא יודעים מה זה לאונן על תמונות עומדות ולא רצות. זה דור שנולד עם מחשב ביד, אינטרנט מהיר, מסכי 4K, וואי-פאי, טינדר, פייסבוק ושאר ירקות.
בקיצור כל זה בא משיטוט קצר באינסגראם הלא-פעיל שלי, (כי חלאס, על מי אני משקר שהחיים שלי מגניבים.) ורצון עז לזיין ילדת דור-ז' שהעלתה תמונה לאינסטוש עם חוגר גזור לשתיים עם איזה כיתוב מטומטם באנגלית ומאה אימוג'ים.
הנה שיר של זקנים.
- למען הסר ספק נגמלתי מפורנו