תמיד קשה לי להחליט, אני מרגיש שהתגבשה מין סטיגמה כזאת בעולם שגבר שמתקשה להחליט הופך לפחות גברי. ובכלל אני קורא כאן המון נשים, בעיקר נשלטות, שמייחלות שיקחו מהן את הנטל הזה שבבחירה, את הייסורים שבהתלבטות. גם המומחים בעולם הדייטינג בטח ימליצו לגבר להיות החלטי ולשדר שהוא יודע מה הוא רוצה מעצמו. ובכלל שורה שקיימת בעולם הדייטינג הוירטואלי של העולם הדתי: "שידע מה הוא רוצה מעצמו".
אז אני לא מצליח בעולם הדייטינג כל-כך. הרצון שלי פרעי, אני עדיין מנסה לאלף אותו. הוא רוצה יותר מידי צבעים, יותר מידי טעמים, יותר מידי עולמות. אני לא יודע באמת מה אני רוצה. או ליתר דיוק, אני לא יודע מה אני הכי רוצה. כי אני רוצה יותר מידי, וכשאתה מתבגר אתה מבין שהזמן קצוב ואי אפשר לאכול את הכל. אז אני מנסה להתבגר עוד ולהבין מה אני הכי רוצה. כי ידוע, שכל בחירה היא ויתור. אולי בכלל הקושי שלי לבחור נעוץ בקושי שלי לוותר על דברים (?).
אז כשתשאלו אותי איזה חיה הייתי בוחר להיות, אני אתקשה להחליט כי יש יותר מידי וכולן מגניבות, ותוך כדי אני גם אחשב את ההשלכות של כל בחירה ובסוף אבחר פיל. ותמותו עם המסקנות.
ואם תשאלו אותי איזה צבע אני הכי אוהב, אני אתחבט עם עצמי ולא אצליח לבחור בין כל הקסמים שבצבעים, כי יום אחד אני כחול ויום אחד אני צהוב ויום אחר אני ירוק, איך אפשר בלי ירוק איך?! אבל רגע רגע יש לבן. שזה בכלל מעל כל הצבעים. אבל כרגע אני אבחר בצהוב. דרך אגב, בתור שאלת אבטחה שאמורה לגבות איזה סיסמה כלשהיא, לעולם לא אבחר בשעה הבעייתית הזאת.
אפרופו בחירות, יש מחקרים שמוכיחים כמה נטל מחשבתי כרוך בפעולה המחשבתית הזאת שנקראת 'לבחור'. המון המון. במידה ומישהו תהה, לכן לא פלא שנשלטות יבקשו סיוע במעמסה הכבדה הזאת. נקודת זכות לעולם הדתי נעוצה ב'הלכה', כידוע 'אל תקרי הלכות אלא הליכות'. ההלכה מכניסה 'סדר' לחיים ומורידה מהאדם הרבה בחירות יומיומיות שהיה צריך להשקיע בהן אנרגיה, דבר שמשאיר הרבה יותר משאבים לבחירות החשובות. הכלל הזה נכון לגבי סדר בכלל בחיים, כנ"ל לגבי מינימליזם. הדוגמה הפשוטה היא סטיב ג'ובס והרבה אחריו (או לפניו) שאמצו את המנהג לגבי הלבוש המינימלי של ג'ינס וטי-שרט שחור.
שורה תחתונה אם אני כל היום עסוק לבחור דברים קטנים, כשאני מגיע לדברים הגדולים אני כבר עייף מלבחור.