לפני 5 שנים. 29 ביולי 2018 בשעה 14:41
קריאה בחדר ההמתנה לגיהנום
פנטזיות, סיפורים אירוטים, איורי שליטה, וסתם גחמותלפני 5 שנים. 28 ביולי 2018 בשעה 1:04
פסגת הsynthwave בלי תחרות
I'm giving you a night call to tell you how I feel
I want to drive you through the night, down the hills
I'm gonna tell you something you don't want to hear
I'm gonna show you where it's dark, but have no fear
There's something inside you
It's hard to explain
They're talking about you, boy
But you're still the same
There's something inside you
It's hard to explain
They're talking about you, boy
But you're still the same
לפני 5 שנים. 25 ביולי 2018 בשעה 22:13
Mountain porn, that is (;
לפני 5 שנים. 24 ביולי 2018 בשעה 22:42
המקום: על שפת המים
הזמן: לילה
אחרי שהרווינו אחד את השניה בקפה ובשיח ונרגענו בלחש הגלים היה אפשר לנדוד חופשי במחשבות. פירגנתי לה ואמרתי לה בחיוך "עמדת במילה שלך, ועוד בחריגה של שעתיים."
הסמיקה והשיבה "אפילו אם היית מבקש נורא יפה עדיין לא הייתי נותנת לך"
היא ראתה מבעד לעיניי שהמחשבות שלי רצות.
"אתה חושב מה להגיד?" שאלה. "לא, רק חושב".
היא עודדה אותי ליהנות מהשתיקה ביחד, מתחת לשמי הלילה.
שיתפתי אותה במלא מחשבות מכאן משם אבל בשקט הנעים הזה היו מחשבות ששמרתי לעצמי(לעת עתה).
לפני 5 שנים. 22 ביולי 2018 בשעה 22:24
השתדלתי להימנע מלכתוב כאן דברים מחיי האישיים. לא התכוונתי לחשוף כמעט בכלל אבל דברים השתנו מאז. הנה.
לא ישנתי כבר כמה לילות אז קחי את מה שאני אומר בעירבון. אני לא חולק עליך שנפרדנו... זה כנראה היה הדבר הנכון לעשות. נקלענו לדרך ללא מוצא. את אמרת את זה הכי טוב: אחד מאיתנו תמיד יצטרך לעשות ויתור. עם הזמן הבנתי את זה יותר בבירור. לא הבנו אחד את השני רוב הזמן ולפעמים העדפנו לבלות לחוד. היינו דוגמא חיה לתקלת תקשורת. אבל היו ויתורים ונצברו חוויות. ככה זה כששני אנשים רוצים את אותו הדבר, רוצים להיות ביחד אבל כל אחד בטריטוריה שלו.
בכנות לא ידעתי כמה ויתרתי עד אחרי שנפרדנו. כי את הפשרות הגדולות לא רואים כלפי חוץ, הם באים מבפנים. כמו הסודות שקברתי בתוכי כל כך הרבה זמן ששכחתי לשחרר אותם אפילו מול היקרה לי מכל. לא סתם קשה לי להיפתח, כי יש שריטות שבאות בירושה, כאלה שנובעות מטראומות כל כך קדומות שהן נידונו להופיע ולהרוס מערכות יחסים בחזרה אינסופית. ויש שריטות שבשביל אחת מיוחדת במינה מוצאים דרך לשבור את המעגל. ככה זה כשאוהבים.
עם הזמן אי-הבנות קטנות הפכו לריבים וחוסר סינכרון שהיה זניח בהתחלה הפך יותר ויותר משמעותי. חוסר סינכרון שהוביל אותי להתרחק, לך להתקרב ואז להתרחק ולי להתקרב עד ששנינו רצינו את המרחק. מה שהפך את הזמנים שבהם היינו מסונכרנים לכאלה מתוקים ואופוריים. כל ההיאבקויות השובבות במיטה, והמקלחות המשותפות והפרצופים המטופשים שלך. ומה שהיה קשר קליל וכיפי הפך לקשר עמוק עטור רגעים יפים וגם קשים.
בסופו של דבר שנינו יצאנו די תמימים שנוכל להישאר קרובים אחרי הפרידה ולהתראות לעיתים תכופות. כי אהבתי אותך... מכל הלב ולהסתפק בפחות יהיה חטא למה שהיה בינינו.
בעקבות הפחד מהפרידה והתכניות השונות שלנו לעתיד אמרת שאולי בהמשך נחזור להיות ביחד ונמשיך מאיפה שהפסקנו. מי יודע. אבל תדעי שגם עכשיו את חשובה לי ואת במחשבותיי.
לפני 5 שנים. 21 ביולי 2018 בשעה 22:44
היה לה דרכים להשתיק אותי.
היינו מקשקשים ביחד במיטה ואז אני הייתי מתחיל לנדוד לחלום בהקיץ על ההרים. הייתי משלב את ידיי מאחורי הראש ומחייך לעצמי. מפנטז על הטיול הבא בהרים המושלגים. הייתי מתאר לה איך בקיץ העמקים ירוקים ומלאים בפרחים והשלג שעוטף את צלעות ההרים נראה מרחוק כמו גלידה טעימה שרק מחכה שמישהו יחצוב ממנה איזה סקופ, ואז משום מקום...
אי-אפשר לנהל שיחה ככה...
(גם אי-אפשר להתלונן)
לפני 5 שנים. 21 ביולי 2018 בשעה 2:11
נולד היום לפני 119 שנים
"עלמתי, זו מילה עתיקה אבל כל אחד מנכס אותה כחדשה ושוחק אותה בעצמו. זו מילה שמתמלאת במשמעות כמו ריאה ומתרוקנת באותה המהירות. ניתן לנקב אותה או לתפור אותה ולנפח אותה מחדש ואם לא עשית זאת אז לא הייתה לך אותה.
כולם מדברים עליה אבל אלה שחוו אותה מסומנים על ידה ואינני חפץ לדבר עליה עוד כי מכל הנושאים עליה הכי מגוחך לדבר ורק שוטים עוברים אותה פעמים רבות."
לפני 5 שנים. 18 ביולי 2018 בשעה 23:45
לפני 5 שנים. 16 ביולי 2018 בשעה 22:58
בשער חצר כנרת הושטטתי את ידי לאחוז איתה ידיים. 'תודה שלקחת אותי' היא אמרה בחיוך מתוק.
שערה היה נראה זהוב בשעות הלילה, חשבתי לי. כתמיד גם החזיקה את ידי בזמן הנסיעה.
אני מרגיש את עיניה ננעלות עלי ולפתע יד מגששת בין רגליי. היא ממששת, מזרימה לי את הדם כלפי מטה.
זה רגע קריטי לא לאבד ריכוז מהכביש. היא מרגישה שאני קשה אז היא פותחת את הרוכסן, מסתבכת עם החגורה
אבל לבסוף מוציאה את האיבר שלי ומתחילה לענג אותי. למעלה, למטה, למעלה, למטה.
כאילו רוצה שיהיה כאן תאונה. היא עובדת עלי חזק ואז היא משחררת את עצמה מחגורת הבטיחות ונשענת אלי.
שפתיה הרכות מטיילות על האיבר שלי ואז היא אוכלת את כולו, מוצצת אותו. מוציאה אותי לגמרי מדעתי.
אני לא נוהג יותר חזרה הביתה, אני ממשיך בכביש ופונה בכביש צידי ללא מוצא. המשכתי עד שראיתי את הכנרת מולי.
זו הכניסה האחורית של אמפי צמח. אני עוצר ויוצא מהג'יפ כשהבולבול שלי מתנדנד באויר הפתוח, מקיף את הרכב אליה.
אני מצמיד את השפתיים שלי לשלה בפראיות ומנמיך את המושב. מקלפים מאחד השני את הבגדים בהקטיות.
אני מחבק אותה ומצמיד את האיבר שלי לשלה. מזיין אותה על יבש עד שהיא מוכנה. חפנתי לה את שערותיה הזהובות בשורשיהן מעל העורף וחדרתי אליה חזק.
פנימה, החוצה, פנימה, החוצה. ואז הדפה אותי ומשכה אותי למושב. היא התייצבה מעלי,
כיוונה את האיבר שלי לשלה והתחילה לרכב עלי בתשוקה. גנחה וחנקה אותי בידיה.
עבדתי על הדגדגן שלה כשהיא רוכבת עד שהיא גמרה ברעד ואנחת רווחה. אחרי זה יצאה החוצה, שמה את ידיה על מכסה המנוע.
סימנה לי בעיניים להרוס אותה. עברתי מאחוריה וחדרתי עמוק לתוכה. אני אוחז במותניים שלה חזק. הביצים שלי סטרו את התחת שלה.
הביאה אותי לגמירה חזקה ומאלחשת. נתתי לה כיף כמו תמיד אחרי סקס טוב, בעודה נשענת מותשת על מכסה המנוע.
לפני 5 שנים. 3 ביולי 2018 בשעה 21:36
בעיקר לחובבי האנימה ובכלל לא רק לחובבי מדיקל
בשיטוטים מצאתי סדרת איורי אנימה דיגטלים של בית חולים בקונצפט שליטה נשית. זכויות שמורות לאמן Neocorona
לובי, קופות
אגף כללי
אגף הגדלת בולבול
אגף סיבולת
אגף שפיכה בכפייה
מרפאות חוץ - שירותי רבייה
טיפול נמרץ
טיפול נמרץ - זווית בונוס