קריאה בחדר ההמתנה לגיהנום

הצייר היפני נאמיו הרוקאווה הוא מסוג האמנים האלה שנורא פשוט להבין את "כוונת המשורר".

הרוקאווה תפס תאוצה בשנות ה-60 והיה מצייר נשים ענקיות ושופעות שמוחצות במשקלם העצום גברים קטנים וחסרי ישע.

הנשים הגדולות האלה חושניות, מקומרות להפליא כמו מן הלא-מודע, כמו האמוזונות מהמיתולוגיה. 

בחזון של הרוקאווה הנשים בשליטה מוחלטת והן אדישות לזכרים שתחתיהן - הן משוחחות, קוראות ספר, מעשנות או שותות שיכר להנאתן. לעומתן, הגברים מזעריים,חלשים, לעיתים כפותים ומרוקנים מרצון משל עצמם חוץ משירות הגבירות שלהם.

black and white Hentai

מעבר למשטר הנימוס והצניעות ועוד לפני שהיה להם מינוח נכון לסטיות שלהם,

האנשים 'הרגילים' מהתקופה הויקטוריאנית חיו אחרים בחדרי חדרים.

   (; a milking machine, that is  

דיסקליימר: לא חוויתי על גופי אבל נראה מטורף!

מה שהופך חלומות לכל כך מבלבלים זה הצירוף בין דברים מוכרים וזכורים מן היום-יום והתעלומה ששוכנת במעמקי הלא-מודע. למשך 30 שנה הבמאי האיטלקי פדריקו פליני נהג לתעד בכתב ובאיורים את חלומותיו מדי בוקר.

השיחזור החד של חלומותיו מזכיר את הסרטים שלו בצורה מוזרה. כמו תמונה עם ונוס הענקית שדוחפת רוח בעננים בנשיפת שפתיה, או דגדגן מפלצתי שעוטף את המיטה שאתה ישן בה. האיורים שלו סוריאליסטים ומוגזמים כמו קריקטורות - נשים עם שדיים ענקיות ועיניים גדולות שתופסות את מרבית פניהן, בדרך כלל עם שמלות צמודות או עירומות, מוקפות בגברים קטנים עם בועות דיבור

איורים מתוך הספר

אולי אני כאן כי אני מזוכיסט, או כדי להרגיש קטן ולקבל פרופורציה של המין האנושי מול הטבע, או אולי אני פשוט אוהב לחוש את האלמנטים, או בשביל המפגש החזק והאינטימי עם הטבע. ניחושים כולם, אבל עובדה שאני כאן על הסלע המושלג והענקי הזה. מטפס כמו עכביש על קיר. אל תבינו אותי לא נכון, ממש כיף כאן - ההר לא סולח על טיפשות ומחלק הזדמנות שניה רק לעיתים רחוקות. כל מעידה עלולה להפוך לנפילה, כל קשר שגוי בחבל עלול להוביל לנפילה. הרוח דוחפת, הקור מקפיא והקרינה יוקדת. הכל חד משונן, קריאה שגויה של המסלול פותחת עוד סכנות, קריאה שגויה של תנאי הקרח או הערכה שגויה של התחזית פותחת עוד סכנות, כל עיכוב בזמנים פותח עוד סכנות, ועוד ועוד... בקיצור מדיטציה על ניהול כאוס.

ההר משול לפירמידת צרכים(מסלאו) רק הפוכה, כשהצרכים הבסיסיים ביותר מופיעים בפסגת ההר. ככל שמטפסים כלפי מעלה, מתרחקים מציוילזציה. בכל צעד הופכים יותר מבודדים. המחסור והגעגוע רק מתחזקים והכמיהה לספק רצונות גופניים לא מרפה מהשכל - לעמוד על קרקע יציבה, לנוח, לשתות, לאכול, להתחמם, להרגיש בטוח, לשחרר דריכות ולנדוד במחשבות. 

בדרך ככל אומרים רק מה שחייבים לומר, הכל בלאקוניות מבצעית - "מטפס", "מאובטח", "טייק"(לקחת את העומס מהמטפס למנוחה), "סלק"(לתת עודף חבל). הכל בשפה טכנית או מלל גיאוגרפי על המסלול, אבל כשיש זמן לקשקש, נושא השיחה יחלוף מהר מהנוף שעוצר את הנשימה, ללשיון ציורית על ארוחה חמה ועשירה.

מה שרבים לא מודעים לכך שהפסגה, למעשה היא רק נקודת אמצע הדרך. יש לשוב בשלום לעמק. סטטיסטית בשלב הזה קורים הרבה טעויות. יש נטייה להשקיע את מרבית המשאבים להגיע לפסגה ואז מותשים בירידה, מרפים את הדריכות, ולפעמים משלמים בחייהם על הטעויות.

אחרי שיורדים מההר ושבים לציליזציה, האדרנלין יורד, הדריכות צונחת, ועולים בעצלתיים בפירמידת הצרכים. חולצים נעליים, פושטים את השכבות, אוכלים כמו גדולים, שותים יין או בירה וקינוח. לפעמים אפשר לשרוף בין שלושת אלפים לששת אלפים קלוריות רק מיום טיפוס אחד. לכן אי אפשר להחזיר באמת את הקלוריות האלה, לא משנה כמה אוכלים. אבל אחרי הרפתקה שכזו מעריכים ונוצרים כל ביס וכל לגימה.

יתכן שזה רק אני, אבל אחרי שהפשרתי ושבעתי והשרירים שלי כבר פחות תפוסים, אני חושב רק על מין. כל מה שאני רוצה לעשות זה להתכרבל מול האח הבוער עם אישה גדולה ושופעת. כמו לוחם שחוזר מהקרב או מלח שחוזר מהים. אבוא אליה ואתן לה להפשיר אותי בתוך זרועותיה. לפנק אותה, להשתטות איתה ולהתגרות בה, להתעטף בחום הנשי והמכיל שלה. לעוף ממחסור תהומי לשפע שעולה על גדותיו. לתת למשקל האדיר שלה ליפול עלי. להימעך תחתיה, לינוק ממנה את האנרגיה הלוהטת. להינמס על העור הרך והעדין שלה. להיבלע אל תוך העמק המרהיב שלה.

body landscape 

איור דיגיטלי מאת David Moko James

תמונה אמיתית שלי, מהאלפים

"You have a curious way of arousing one's imagination, stimulating all one's nerves, and making one's pulses beat faster. You put a halo on vice, provided only if it is honest. Your ideal is a daring courtesan of genius. Oh, you are the kind of man who will corrupt a woman to her very last fiber." - Leoplod von Sacher-Masoch, Venus in Furs

abduction Fantasy #4

'כדי להסתיר את הסטלה אה? הבנתי אותך' אמר חבר כשראה בקבוק של טיפות עיניים נופל מכיסי. סיטואציה מבדרת, חשבתי לעצמי. אילו רק היה יודע למה הן נועדו. אילו רק היה מתאר לעצמו כמה שעות אפשר להביט לאותה נקודה, או להזדנב מאוחרי אותם העקבות, או לעקוב אחר אותו ניחוח. אני יושב מרחוק אבל מביט עליה מקרוב, באין מפריע. זו לא עבודה של חובבן, זה מקצוע לכל דבר! ביום אני אדם רגיל, שקט, מלח הארץ - אחרון החשודים(דם יכול להישפך לי מהרכב ושוטר יאמין למילותי שזה ברזל לדישון חקלאי) ובלילה בנאדם אחר, איש צללים, עותה רק שחור, קלסתר פני שקוף לעיני עוברי אורח, לא מותיר אף חותם, הנני רק שמועה והזיכרון שאני משאיר אינו אלא דז'ה-וו, השתיקה היא שפת אמי ושמי הוא אנונימי.
טיף טף על עין ימין ואז על שמאל. ממצמץ ומחדש קשר עין.
רק כשאני רואה אותה, הולכת במסלול הקבוע שלה, מהעבודה לבית, אני לובש צורה חדשה, הופך לשדון לילה, לחיית חושך רטובה. נמשך, מתהפנט, גאות עולה מהמכנסיים שלי.
את סדר הפעולות אני יכול לראות מתקתקות כמו שעון. הייתי יכול לחבוש את הרעלה השחורה שלי, ללבוש כפפות עור שחורות, לודא אולר ודאקטייפ בכיסים והמון המון תשוקה בתחתונים. הייתי מטפס אל חלונה בדממה ואורב לה מחוץ למקלחת, כשהיא הכי רגועה וחשופה. מפתיע אותה במלכודת השגרה שלה, עוטף אותה בגופי הקשיח, מפשיט אותה מהמגבת הלחה ומתחיל ללפף אותה בדאקטייפ כמו מתנה טעימה. שולף זין דרוך ומוכן לחדירה,  לכל נקביה הרטובים. מטביע אותה בעולם היצרי והאפלולי שלי. היא תתנגד בהתחלה אבל ארכך אותה במגע. היא לא תרצה לצאת משם. אטחן אותה באיזור הדמדומים שבין אורגזמה לאורגזמה ועוד אורגזמה, כל אחת מלוכלכת, משולחת רסן, ארוכה ושמימית יותר מהאחרונה.
אך תזמון הוא הכול, וזה לא הזמן הנכון. היא תיאלץ לחכות - לעת עתה.

שעת הש' קרבה, רגע התקיפה ממש מעבר לפינה. אני כורע ברך בין השיחים, רק צורה אמורפית, כתם שחור בין הצללים. הציפיה אליה רק מורחת את המארב לאין קץ, כמעט עוצרת את המחוגים. אני מזהה את צעדיה מהדהדות בשביל הגישה אל ביתה. רק בנוכחותה אני מתחיל לצאת מדעתי, ליבי מתחיל לדפוק כמו דהירה של כרכרת סוסים. אני מזהה את קצב ההליכה, את המרקם של נקישת נעלי העקב באבני הרחוב. אני מזהה את הבושם המרענן שלה. ממהרת בעייפות שגרתית במעלה המדרגות. אני מחכה למשמע זרימת מי המקלחת מחלונה. בתנועה שקופה ולא מחשידה אני חוצה את החצר ונצמד לקיר מתחת לדירתה, מסתכל סביב, חובש את הרעלה ומטפס אל אדן החלון כמו עכביש אורבני וזוחל פנימה בדממה. אני מבחין שדירתה מסודרת. היא אוהבת סדר אבל את בגדי העבודה זרקה בנחפזות על הכורסה. העיקר להתנקות מהיום, מהאנשים המציקים בעבודה, ולהירגע מתחת למים, אני חושב בעודי נכנס לנעליה של הקורבן הבא. אני סוגר את החלון ומוודא שדירתה נעולה. בדקות האלה התסריט המעוות רץ לנגד עיניי והרוכסן שלי מתחיל להימתח לנגד זיקפה בלתי נשלטת. המים נסגרים ואני נצמד לקיר. היא פותחת את דלת השירותים וחולפת אותי. אני עוקב אחריה בשקט. מול מיטתה היא עוצרת, פושטת המגבת. אני תופס אותה בין הרגליים וחוסם את הפה שלה וזורק אותה למיטה. היא שולחת צרחה מבוהלת ומתחילה להיאבק בי. הודפת ובועטת בפניקה מטורפת. בועטת בי בביצים וקמה בריצה אל הדלת. אני תופס את המפשעה שלי בכאבים כאילו התחשמלתי. היא פותחת את המנעולים על הדלת ויוצאת אל המיסדרון עירומה. אני מתעשת ויוצא אחריה. היא רצה במורד המדרגות ויוצאת מהבניין. אני ממש אחריה תופס אותה באוויר ולוקח אותה לשיחים. אני מתיישב עליה ועוטף את ידיה ורגליה בדאקטייפ תוך כדי שהיא נאבקת. 'לא! בבקשה לא!' היא מתחננת. אני מוריד את הרוכסן והזין שלי מנתר כמו קפיץ מול פניה. אני מחזיק את ראשה ודוחף לה אותו עמוק בפה. העיקר שלא ישמעו אני חושב לעצמי כשאני מזיין לה את הפנים. היא נחנקת ומנסה לנשום בכל פעם שאני מוציא את הזין. 'אם את רוצה לנשום כדאי שתשמרי על השקט. את לא רוצה שהשכנים ידעו כמה את נהנית' אמרתי ונתתי לה לנשום. מלטף את פניה עם הזרנוק שלי. 'את תתנהגי יפה?' 'בבקשה די, אני לא אתלונן לאף אחד רק תני...' לפני שסיימה לסיים משפט דחפתי את כל הזין שלי לפה שלה. 'את נראית לי עייפה, אקח אותך למיטה' מוציא את הזין וחוט של ריר נמתח מהפה שלה. אני מרים אותה על הכתף כשהזין שלי מתנדנד באוויר. במעלה המסדרון אני יכול לשמוע את הייבבה העדינה שלה. אין לה מושג.

זורק אותה למיטה, פורס את רגליה, יורק על הכוס שלה ויורד לה כמו דוב נמלים. היא מתעוותת ומתפתלת לתנועות הלשון שלי. היא טעימה וחמה בפנים. אני מפליק על הכוס שלה עם הזין שלי ומגרה אותה בדגדגן. מגרה אותה מעט ואז חודר אליה בהילוך איטי. כשרק הכיפה שלי נכנסת היא מקמרת את גבה במתח ואז נאנחת כשאני מעמיק בתוכה. אני תופס אותה בצוואר ובפנים כשהאגודל בפיה. אני מזיין אותה והיא מוצצת את האצבע שלי בעיניים עצומות. אני ממשיך יותר חזק ומהר אבל עוצר כדי להתרגש יותר מדי. אני מושך אותה ורוכן מעליה הפוך, כשהראש שלה בין הרגליים שלי. אני מלקק אותה והיא מוצצת לי בהנאה. אז אני דוחף לה אצבעות פנימה ומזיין לה את הפנים. הביצים שלי מברישים לה את הפנים והיא מניעה את האגן שלה לנגד אצבעותיי. אני מלהיט אותה ומזיז את אצבעותי לתוכה מהר כמו בוכנה. היא מתחילה לגנוח אז אני מוציא את הבולבול מהפה שלה והיא גומרת על היד שלי בהיסטריה. כל הפנים והשפתיים שלה אדומות והנקבים שלה רטובים כמו יערות הגשם. אני מחזיק אותה בצוואר ומדביק לה נשיקה סלובית וחזקה. הופך אותה על הבטן, מרים לה את האגן ונותן לה כמה סטירות חזקות כדי להזרים לה דם ולהניע לה את החושים לרקיע. תופס לה את התחת כמו בצק ללישה ומזיין אותה כמו שדון חרמן. מנער את כל המיטה יחד איתה עד שהיא נראית כמו ג'לי על קפיצים. היא גונחת כמו חיה במצוקה ואני מגביר ומגביר. היא גומרת עוד פעם ותוך כדי אני ממשיך לחדור אליה בלי מנוחה. רגליה רועדות והיא תופסת את הכרית בחוזקה. 'די אני לא יכולה יותר...' אני שוקל את המלצתה בכובד ראש, הופך אותה על הצד, מותח לה את הרגל כלפי מעלה וחודר אליה יותר חזק, יותר מהיר. הציצים שלה קופצים מהדחיפות. אני מגביר קצב כמה שאני יכול, היא גונחת וגומרת עוד ולבסוף אני גומר בתוכה שפיך סמיך ולוהט שמלווה בעיוותים של הזין. שפיך נוטף מהכוס שלה על המיטה ואני נח לצידה על המיטה. מסדיר את הנשימה. היא נרדמת אל חלום ואני חוזר כהרגלי לחשכה.

The voyeur, the peeper, is a dark comedian.

He is repulsive in his anonymity, in his secret invasion. He is pittfuly alone.

But strangely, he is able through this same silence and concealment to make unknowing partner of anyone within his eye's range.

a mild possesion, devoid of risk, at bottom sterile. with an image there is no attendant danger.

This is his threat and power.

Notes on vision ~ Jim Morrison

Branded To Kill(1967)